לא יורדים מהעצים

חוויות אנתרפולוגיות מחזית השוליים

מומו מה?

לא רק מאבקים והפגנות יש באזור ירושלים (אך על אילו ראו עדכון בסוף), אלא גם אירועי תרבות משונים ביותר.  ההצגה מומו וגנבי הזמן, של תיאטרון פשוט-שומרי היער, שאכן התקיימה ביער אכן עונה על הגדרה זו. מרוב שזה מוזר יש ווידאו (הראשן בבלוג אי פעם).

תקראו. בשבת בצהריים אי שם ביער שליד נטף התכנסו להם המון משפחות ועוד יותר המון ילדים כדי לראות הצגה. הם פילסו את דרכם לקרחת יער קטנה והתיישבו על מחצלות שהונחו במקום. באיחור קל התחילה ההצגה עם הסבר קצר על חברי הקבוצה. מסתבר שהחברים מציגים רק תחת השמיים ושהם מגיעים לילה לפני וישנים במקום. מוזר? זה רק ההתחלה.  


השלטים שאחריהם עקבנו דווקא היו נחמדים

 חרף העובדה כי ההזמה לאירוע טענה כי ההצגה מיועדת למבוגרים ולילדים מעל גיל שש, הגיל הממוצע היה יותר קרוב ל-4 והאמת שרמת ההצגה התאימה לכך. קצת הרגשתי שנפלתי אל תוך קלטת של יובל המבולבל על אסיד. אנשים רוקדים ושרים בהיפר-אקטיביות מטרידה. היות ולא הייתה מערכת הגברה במקום השחקנים נאלצו לצרוח והאמת שלא שמעו את כולם, וילדים רבים אף התלוננו כי מסתירים להם. מסתבר שכל העניין של לשבת בשיפוע בתיאטרון באמת חשוב.   
כן היו שם הרבה ילדים

העלילה הייתה שזורה במסרים אנטי-קפיטליסטים וניו-אייג’ים מהסוג הנפוץ בקרב חברי משפחת הריינבו. השיא מבחינתי היה השיר “זמן הוא חיים בסוף כולם מתים”… טוב נו, לפחות החלק הראשון של המשפט הזה באמת היה בשיר. האמת שרוב זמן ההצגה הסתתרתי מאחורי חברה שעשתה לי קצת צל. החום הנוראי ששר במקום הפך את כל העניין לסיוט עבורי ואני מודה שברחתי אחרי ההפסקה שבא חילקו פופקורן שהוכן על מדורה שאת העשן שלה סבלנו לפני תחילת ההצגה, ותמרים, כמובן שאורגניות. החברות שנשארו סיפרו על המשך ההזיה שכללה שיתוף הילדים מהקהל בתור שחקנים שהפגינו למען משהו ואיזה שהוא משהו על פרחים. 

שמועות אומרות שהספר שעליו מבוססת ההצגה, של מיכאל אנדה, קצת פחות גרוע. אבל אני לא יודעת לא קראתי. 

אמשיך לעדכן אתכם בקצרה במלחמות על הבית בירושלים בכלל ועל קריית יובל בפרט. הפעם ביום שישי במבצע מרשים ומתוזמן להפליא יצאו פעילי קריית יובל וצבעו וקישטו את עמודי העירוב הלא חוקיים שהקימו החרדים בקריית יובל. החרדים קצת פחות אהבו את זה ושלחו ניידת עם הכיתוב “ניידת תכנון ופיקוח”. המשטרה סילקה אותם אך הם כנראה חזרו מאוחר יותר ותלשו את כל הקישוטים. הם אף העבירו מסרים מאיימים לאחת הפעילות כי הפעם הגבול נשבר וכי יפסיקו “לרסן את הפעילים הקיצוניים שלהם”. למיטב ידיעתי אין שום איסור דתי על קישוט עמודי עירוב. לכתבה מלאה הקליקו    


סיפור בתמונות משמאל לימין

בלי שום קשר:כמה דברים חשובים במיוחד קורים בירושלים בשבוע הקרוב בסדר כרונולוגי:

ביום שלישי הקרוב יש איזה יום תנועות נוער בירושלים וראו זה פלא החליטו לא לתת לבנות לשיר ולרקוד על הבמה כי כך ביקשו תנועות הנוער הדתיות. זה מעצבן אותי ברמות! אולי שפעם אחת הדתיים יתחשבו, שישימו אטמי אוזניים ויעצמו את העניים כשהבנות מופיעות. או שיחליטו שאף אחד לא שר ורוקד, לא הבנים ולא הבנות, שיעשו יום אבל לאומי מצידי אבל האפליה הזאת  של מגזר שלם מחרידה!!! הכי מעצבן הוא שעופר ברקוביץ’ מהתעוררות הסכים ל”פשרה” הזאת, איך נפלו גיבורים? אני רוצה לארגן איזה מגפון ושלט ענק שמזמין בנות לשיר ולרקוד. מישהו רוצה להצטרף אלי? 

מצעד הגאווה ביום חמישי הקרוב. תגיעו אפילו אם אתם לא הכי בעד, חשוב שתראו כמה המצעד הירושלמי שונה מהתל אביבי לפני שאתם מחווים דעה. מסיבת אפטר גאווה של התלתליסטים ב-23:00 בבאסס. בלבוש וורוד ופרוע תכנסו ב 20 ₪. 

בשבת בצהריים הפגנת ענק בכיכר ספרא. בתקווה זאת תהיה הפגנת תמיכה בברקת שיפתח את החניון אך אם הוא לא יפתח אותו בטח יהיה מעניין.  



החילונים באים?

סוף כל סוף הפגנת ענק חילונית (ותודה לדתיים הלאומים שהצטרפו). מאות ואולי אף קרוב לאלף אנשים מכל שכבות הגיל התכנסו להם בכיכר ספרא בשבת, כתגובה להפגנת החרדים האלימה שבוע שעבר ומה קרה? נו תקראו. 


כדי שתאמינו שהיו הרבה אנשים

ההפגנה הוגדרה כ”דוס פרנגלי” כדי לאפשר לדתיים להגיע לאירוע נמנעו מחילול שבת מה שאמר בלי חשמל, בלי הגברה ואפילו בלי מגפון. נוצר מצב מעניין שבו רק אלו שהיו בשורות הקדמיות שמעו את הנואמים והגיבו במחיאות כפיים או קריאות ושאר האנשים הגיבו לתגובות באיזה שהוא פער זמנים משונה. הייתי יחסית קרובה אבל לא מספיק כך שאת רוב הנאומים לא ממש שמעתי. פפה שבהחלט מקפיד להגיע לכל אירוע דיבר ואחריו ניצן הורוביץ עלה וצעק סיסמאות על כך ש”בלי חילונים אין ירושלים” . נדמה לי שגם עופר ברקוביץ’, חבר המועצה של התעוררות דיבר, אבל ייתכן וזה היה מישהו אחר כי אני זוכרת את ברקוביץ’ כחתיך במיוחד, מצד שני אולי זה כן היה הוא והתקופה במועצה פשוט לא הטיבה עימו.  


ניצן הורוביץ וההמונים, מימינו פפה

היות ולא הייתה מוסיקה ובקושי שמעו את הנאומים היו צריכים המוני האדם למצוא לעצמם תעסוקה. זה התחיל בכדורי ים ענקיים שנזרקו מעל הראשים והמשיך בבועות סבון ונגמר בניסיון לשחק הנחש בא בגרסתו המקומית - “החרדים באים”. היו גם ניסיונות לשירה בציבור וסוג של ריקודי חתונות אך אף אחד מהם לא החזיק מעמד זמן רב. לבסוף שרו את התקווה, ואיזה זקנה נזפה בי על כך שהתהלכתי במהלך השירה ולא נעמדתי דום. בסוף ההמנון החלו כולם להתפזר באיטיות. תועים אנא ואנה ומחפשים איזה שהיא תעסוקה.אישית, הרגשתי תחושת החמצה עצומה. עד שמגיעים כל כך הרבה אנשים, תושבי ירושלים הטובים שמוכנים לצאת מהבית ביום חם, אף אחד לא לקח הנהגה ומצא ניצול לאותו המון משועמם. מישהי צעקה משהו על להצטרף לרשימת תפוצה אבל לא יותר מזה.  רציתי לצעוק משהו בסגנון “זה הזמן ללכת לאחד מבתי העסק הפתוחים בירושלים ולהכניס להם קצת כסף”, אבל כאמור לא היה מגפון באזור והקול שלי גם ככה במצב חמור. 


שלא תגידו שלא היה כיף!

אירוע מבדר נרשם כאשר הגיע לשם ילד בלבוש חרדי, אך הסתבר שהו היה חלק מאיזה שהוא סרט סטודנטים שהחליטו לנצל את האירוע לתועלתם ולא העלו בדעתם שהשוטרים הפזורים באזור יקפצו עליהם כל שנייה. תופעה נוספת הייתה ההתעניינות המרובה שזכו קבוצה של ילדים שהחזיקו שלטים שהם קרוב לוודאי לא יכולים לקרוא וצעקו בהרמוניה “ירושלים פלורליסטית”. בהחלט צל”ש להורים. 


הילדות המזמרות גונבות את ההצגה.

היות וכבר מצאתי חנייה מעולה החלטתי שחבל לוותר עליה בקלות ונשארתי עד לערב שבו התחילו מופעי האורות המטופשים בעיר. לא שציפיתי לגדולות אבל באמת שעדיף להשקיע משאבים בתחומים אחרים שלא כוללים פנסי נאון מטופשים על החומות. העיר העתיקה הייתה צפופה במיוחד ומי שלא ניצל זאת היו חלק מתושבי מזרח העיר שהתעצלו ולא פתחו את החומוסיות. הסתובבתי עם חברים במשך איזה שעה ולא הצלחנו למצוא מקום נורמאלי לבזבז בו קצת כסף, הרי למסעדות תיירים במחירים מופקעים לא ניכנס. 


קיטש מטופש כבר אמרתי?

בלי שום קשר:סרט, דיון ובירה – ייתקיים אצלי ביום שישי ה-19 בחודש בשעה 12 בצהריים. מדובר בסרט מלון 9 כוכבים, ספק תיעודי ספק שמאלני ותהייה מאסטרנטית מהפקולטה לחקר סכסוכים שתספר קצת על תגובות שהיו לסרט ויהיו אנשים שאוהבים להתווכח. בירה תהיה בעיקר אם אתם תביאו. מי שלא יודע איפה אני גרה צרו קשר ואספר. 

התלתליסטים מארגנים פרויקט ענקי ומדהים לדעתי. הפעם במסיבת הרחוב שהם מארגנים בשושן תותקן תערוכת רחוב קבועה תחת הכותרת “קצוות אורבניים”. בתערוכה ניתנת לנו ההזדמנות כיוצרים לשנות את הרחוב כולו, לא רק לכמה שעות אלא להרבה מעבר גם בזמן וגם בדמיון. נפגשים לפגישה ראשונית להעלאת רעיונות ובחירת חללים פוטנציאלים לאמנים מתאימים ברחוב. ברחוב שושן (ע”י הקצה והטוביה).יום שלישי 23/6/09 שעה 16:30.  

שימו לב שהשבוע יש לא מעט תמונות בפוסט זאת בזכות לילי ועופר, תודה.


סובלנות רק לסובלניים

בעוד מלחמות הדת חוזרות לירושלים ואלפי חרדים יוצאים להפגנות אלימות בגלל פתיחת חניון ציבורי בשבת ממשיכים תושבי קריית יובל להיאבק בדרכים חוקיות כדי למנוע מהמגפה החרדית להגיע אליהם. תקציר הסיפור עד כה:בשנים האחרונות ישנה זליגה של חרדים אל תוך קריית יובל. החרדים בונים עמודים מוזרים ותולים עליהם חוטים מוזרים באמצע השכונה (קווי עירוב), מקימים בתי כנסת לא חוקיים במבני מגורים שמפריעים לשכנים, ומנסים להקים בתי ספר בשטחים חרדים בשטחים שיועדו לטובת השכונה. בעקבות כל זאת ואולי לראשונה בירושלים התאגדו בשכונה כמה וכמה תושבים והחליטו להלחם בתופעה. הם הגישו עתירות לבתי משפט וליועץ המשפטי של העירייה וארגנו אירועים והפגנות בנושא. העצוב הוא, שמבחינה משפטית תושבי השכונה זוכים שוב ושוב. היועץ המשפטי של העירייה הסכים כי העמודים לא חוקיים ובית המשפט הוציא צו סגירה לבית כנסת הלא חוקי, אך העירייה ובראשה ניר ברקת שנבחר בעיקר בגלל תמיכה של תושבים חילוניים ומסורתיים מוצאים שוב ושוב דרכים לעקוף את החוקים. מקימים וועדות בנושא קווי העירוב ולמרות שהם מחליטים שאסור לתלות עוד קווי עירוב הם מסרבים להוריד את הקווים הלא חוקיים שכבר יש, הם פונים לבית המשפט בבקשה להארכה של 45 יום לבית כנסת הלא חוקי. זה מסריח ברמות! 

ביום שישי ארגנו תושבי השכונה, מכירת בגדים יד שנייה במרכז המסחרי שבקריית יובל תחת הכותרת “כן ליהדות לא להתחרדות”. ערמות על גבי ערמות של בגדים פוזרו לא בצורה הכי מאורגנת כאשר כל בגד נמכר בשקל אחד בלבד שנתרם למטרת המאבק בחרדים.  זאת הייתה סיבה מצוינת להפטר מכמה בגדים ששכבו על הרצפה  באי שימוש כבר יותר מידי זמן.

רוב האנשים היו קרובים לגיל הפנסיה אך אחד המארגנים קפץ על כל צעיר או צעירה שנקלעו במקום עם הטענה הנכונה ש”אתם העתיד של השכונה”. בשיחה איתו הגענו למסקנה שאת רוב הצעירים הירושלמים כנראה אפשר למצוא בתל אביב, אבל האמת שאם רוצים למשוך צעירים כנראה עדיף לעשות את זה עם איזה מסיבת שישי בצהריים, כמו שעשו החברה בהתעוררות.

כמו בכל מקום שיש בו התקהלות של אנשים גם כאן היה ניתן למצוא את הטפילים שמנצלים את ההמון למטרתם הם. בעל חנות חדשה שחילק פליירים, איזה נרקומן שרצה כסף והאירוני ביותר, אישה חרדית שחילקה נרות לשבת.

 
הטפילים

רובם המוחלט של האנשים במקום תמך במטרה של ההפנינג ובעצם בזמן שהייתי שם נקלעתי רק לתוך ויכוח אחד כשאת “דעת החרדים” ייצג דתי לאומי שלמד בבית וגן. מולו נעמדו אחד אחד אנשים טובים והסבירו לו את עמדתם. “אם הם היו שולחים את הילדים לבתי ספר בשכונה ובאים להתפלל איתנו בבתי כנסת שיש לא הייתה בעיה אבל הם רוצים להשתלט ולא להשתלב” הסבירה מישהי. “אתה יודע איזה בעיות החרדים עושים לדתיים לאומיים?” הסביר אחד שהזדהה בתור סגן ראש העיר לשעבר. 

 
הויכוח היחידי באיזור

“אבל למה אתם כל כך אנטי” התעקש הדתי-לאומי. “בוא נסכם כי צריך להיות פלורליסטים לכולם”. כאן כבר לא יכולתי לעמוד בשקט מול הטענה המטופשת הזאת ששמעתי כבר יותר מידי פעמים. לא, לא צריך להיות פלורליסטים לכולם, צריך להיות פלורליסטים רק לפלורליסטים. איזה היגיון יש בלקבל מישהו שלא מקבל אותך? זאת טיפשות, שלא לומר התאבדות לתת לגיטימציה לאנשים שלא מאמינים בזכויות פרט, בשוויון זכויות לנשים, אנשים שטוענים בפה מלא כי הם נלחמים נגדך. ואם אתם חושבים שאני מגזימה תקראו את הכתבה הזאת שפורסמה באתר חרדי או אם יש לכם אומץ תצאו לראות הפגנות שלהם ותראו איך הם מתנהגים. כדי להבהיר את עמדתי לדתי-לאומי שאלתי האם “אתה סובלני גם לאסלם קיצוני?” הסתברותית ידעתי שהוא כנראה נמצא בימין הפוליטי וכי דעה זו תכעיס אותו (ואם הדתיים-הלאומיים הלא ימניים הסליחה). פתאום עלה לו הדם לראש. “את חושבת שהחרדים והמוסלמים הם דומים? אני לא מדבר עם אנשים שמשווים יהודיים למוסלמים!” הוא צעק והלך. נו, אז אני מניחה שהוא פלורליסט לכולם מלבד לכאלו שמשווים חרדים למוסלמים. 

עם קשר, לאחרונה וכתוצאה מעסקת קרקעות קיבלה האוניברסיטה היתר למכור 2 בניינים בקריית יובל ולכן פרסמה מכרז. המתעניינים העיקריים (שניסו עוד לפני זמן מה לקנות את הבניינים) הם חרדים. בכל בניין 34 דירות. מנגד מנסה אחת מתנועות הסטודנטים ליצור קבוצת רכישה על מנת שהבניינים יאוכלסו על ידם. הועלתה אפשרות שתושבים בקריית יובל יקימו קבוצת רכישה על מנת למנוע מבניינים אלה להגיע לידיים חרדיות. מלבד השקעה פוטנציאלית אני בהחלט אעדיף כל אחד ממכם בתור דייר בקריית יובל על פני אברך עם שמונה ילדים. אז אם זה מעניין אתכם ביום שני בבניין טיילור שבקריית יובל בשעה חמש תהיה פגישה


שחר המתים

בתור בילוי חג השבועות בחרתי בשעה וחצי של שיטוט בין גופות מבותרות. תקראו… 

הפעם הרחקתי צפונה לתערוכה שלו הייתה מוצגת בירושלים ודאי הייתה גוררת את שריפת אולם התצוגה.כמה רשמים מתערוכת עולמות הגוף המציגה במדעטק בחיפה ועושה שימוש בגופות אדם אמיתיות שמאפשרות את חשיפת המבנה האנטומי המדהים והמדויק של הגוף האנושי” כך מתור האתר הרישמי. 

כבר בכניסה לתערוכה הוצב שלט גדול המסביר כי בתערוכה זו בניגוד לאחרות לא מדובר בגופות של סינים ש”נודבו” לעניין אלא בגופות של אנשים שבאמת הסכימו לכך לפני מותם. גזענות, התחסדות או סתם ללכלך על המתחרים, תחליטו אתם. 

הייתי מצפה לפגוש במקום שכזה סטודנטים לרפואה ו\או פסיכופטיים שמשווים את העבודות שלהם לאלה שמוצגות בתערוכה, אבל להפתעתי גיליתי את המוני בית ישראל וילדיהם הצווחניים מסתובבים סביב הגופות המבותרות. 

ניסיונות המארגנים למנוע עומס גדול מידי בתערוכה על ידי הזמנת כרטיסים לשעה מסוימת לא ממש הצליחו והמקום המה אנשים, נשים וטף שהצטופפו סביב המיצגים באולם שלא היה מזיק לו קצת תוספת של מיזוג אוויר לעיתים תהיתי עם הגופות לא ינמסו אך מסתבר שטכניקת השימור אינה מצריכה קירור. טכניקת השימור הופכת את הגופה לכל כך סטרילית שנדמה כי מדובר בבובות פלסטלינה מורכבות, כל זאת עד ששמים לב לעור בכף הרגל או לחור מאחורי גלגל העין. סיבה נוספת לכך שהמראות יחסית אסתטיים היא כי בגופות השמורות אין כלל שומן רק שרירים, רצועות, כלי דם ועצמות. כל השומן הדוחה נעלם כלא היה מה שמשאיר דוגמני גופות חטובים למדי. המראה היחידי שהיה קצת מזעזע היה עוברים בשלבי התפתחות שונים שהוצגו בתוך מבחנות. גיל 5 שבועות חייזר בגודל של ציפורן, גיל 9 שבועות חייזר בגודל של מחזיק מפתחות סטייל פו הדב. 

זומבי מטושטש כי אסור לצלם במצלמות

לצפייה בגופות אדם הייתי מוכנה אך הפן ה”אומנותי” אכן הפתיע אותי. חיתוכים של גופות מכל מיני זוויות, פרוסות רוחביות וחתכים אורכיים. אחד המרשימים היה אדם אחד שפוצל לשלוש דמויות, השלד, החלקים הפנימיים והשרירים. 

למרות שעיקר המקום חווייתי, בכל זאת למדתי כמה דברים חדשים, לדוגמא, הידעתם שהאשכים בגוף הגבר כלל לא מחוברות לזין אלא לבטן התחתונה? כמו כן היה מעניין לראות כי רוב דוגמני הגופות היו גברים ובעצם רק אישה אחת הוצגה במלואה. האם מדובר באפליה או שמה הרבה נשים ממשיכות לא להרגיש נוח בגופן גם אחרי מותן? 

הסתובבות במקום מאפשרת צפייה בסיטואציות מבדרות, מלבד הסברי הורים לילדים בסגנון “כן, גם לך יש כזה מוח בראש שלך”, צפיתי גם במישהו שכמעט התעלף כאשר התבונן בחלק מאיבר מין של אישה וראה עליו שאריות של שערות. נדמה לי כי הוא מלמל משהו על זה שלעולם לא יזדיין יותר. 

המסקנה המתבקשת היא כי הכול עניין של מסגור. ככל הנראה אם הייתי מסתובבת באותה תערוכה לבד בחשיכה חלקית ועם מוסיקה מפחידה הייתי מתחלחלת אך כשהכול כה מואר וגדוש בילדים, האווירה במקום משתנה לכיוון הביזאר, סוג של קרקס מוזר.  

בלי שום קשר
ביום שני סביבות עשר בלילה ייתקיים שוב הקילומטר בעירום. יש לי אימון אני לא בטוחה אם אגיע השנה, אבל שנה שעברה היה ממש כיף ואני ממליצה. לפחדנים או לבעלות חזה גדול אפשר גם להגיע בביגוד חלקי. 

ביום שישי בשעה 1400 יש הופעת מחול אימפרוביזציה במעבדה והיות ואני מכירה חלק מהרקדנים אני יכולה להגיד שכנראה יהיה מעניין



מקלות בגלגלים

חשבתם פעם איך זה מרגיש להסתובב ברחובות העיר בכיסא גלגלים? איך זה להידחס לתוך חנות צרה? לנסות להושיט יד למוצר שנמצא בעבר לטווח ידיכם?
סיור ייחודי של עמותת מעגלי צדק מאפשר לכם לחוש זאת על בשרכם. 

הגענו שמונה אנשים, בבוקר יום שישי כדי לנסות להבין יותר את בעיית הנגישות של הנכים בעיר. התלווה אלינו מדריך מטעם מעגלי צדק וכן מתנדבת המתניידת על כסא גלגלים שבמקרה עברה במקום לעשות קניות לשבת. המתנדבת הדגישה שהיא אינה נכה טיפוסית כיוון שלמדה כל השנים במסגרות רגילות בניגוד לנכים אחרים שאוטומטית מופרדים ומובדלים מהחברה, כך שרובנו כלל לא נתקלים בהם. המתנדבת אף ביקשה שניקח את המטלות ברצינות ולא נתייאש באמצע, כי זאת הרי המטרה. 


כן אני נראית סובלת!
 

כדי שאף אחד לא יגמור באמת נכה, חולקנו לזוגות, אחד בכיסא גלגלים והשני על תקן עוזר ושומר. זה היה מהלך חכם שכן זוגתי כמעט התדרדרה אל תוך הכביש ההומה מספר פעמים. לאחר כמה דקות אוריינטציה שבה למדתי בערך איך לסובב את הכסא על ידי סיבוב רק גלגל אחד המדריך הטיל עלי משימה: להיכנס לסופר ולקנות חלב. משימה פשוטה זו התגלתה כמייגעת במיוחד. נתחיל בכך שהסופר במושבה הגרמנית שם נערך הסיור, דומה יותר למכולת מהזן הישן. כך יצא שהתנגשתי במדפים במעברים הצרים והצפופים. להפתעתי אנשים שחסמו לי את הדרך התעלמו מקיומי כליל. אישה שהעגלה שלה חסמה את כל המעבר ניאותה להזיז את העגלה רק אחרי שפניתי אליה. סוף סוף הגעתי לחלב אך וויתרתי על הרעיון של חלב בקרטון היות והוא היה ממש בסוף המסדרון ואם הייתי מגיעה לשם הייתי צריכה לחזור את המסדרון ברברס, וכולכם יודעים כמה אני גרועה ברברסים.
משם הייתי צריכה לפלס את דרכי אל הקופה הצפופה והתחלתי להרגיש ממש חסרת עונים מול כל האנשים המתנשאים לגבוה מעלי. כשכמעט התייאשתי פנתה אלי לראשונה מישהי ושאלה אם אני צריכה עזרה. כאן עלו לפתע רגשות אשמה על העובדה שאני מתחזה לנכה, “אך זה למטרה טובה” ניסיתי לשכנע את עצמי.
מטלות אחרות של חברי הקבוצה כללו לקנות ספר בחנות ספרים שבה לא הצליחו כמעט לעבור בלי להזיז את כל הספרים וכן להוציא כסף מכספומט שבשביל להגיע אליו היה צריך לעלות במדרגות ואפילו כשרימו והרימו את הכסא גלגלים אל הכספומט גילו כי כמעט ולא ניתן להגיע אל הפנל המבוקש אלא לאחר ביצועים אקרובטיים ומתיחות לגובה. עוד דבר שאציין הוא שכל פעם שיש עלייה אפילו קלה שבקלות שרירי היד האחורית מתחילים לצרוח, ושתדעו שרירי הידיים שלי לא רעים בכלל. כאשר התחלפנו בתפקידים זוגתי הייתה צריכה להיכנס אל תוך קופת חולים כללית. חוקי הנגישות הבטיחו שתהיה במקום רמפה לנכים אך כמובן שחוקי האנטי רגישות של הישראלים הבטיחו שתהיה שם מכונית שתחסום את הרמפה. לאחר עיקוף גדול הצליחה בת הזוג לעלות על המדרכה. כשעלתה על הרמפה התלולה שהובילה לכניסה לקופת חולים כמעט והחליקה אחורה אך לא אמרה נואש וחתרה עם הידיים במלוא הכח.  


מעבר הנכים החסום. מישהו מזהה את מספר הרכב?

המסקנה שלי מכל זה היא שזה לא בלתי אפשרי להתנייד בכיסא גלגלים אך זה קשה מאוד ויותר משזה קשה זה מעצבן ומתסכל ברמות. לו הייתי באמת נכה ייתכן בהחלט שהייתי מתחילה לדרוס עוברי אורח מרוב עצבים. הצפיפות, חוסר יכולת התמרון, המכוניות שכונות על המדרכות וחוסמות חניות ודרכי גישה לנחים ויותר מזה, חוסר הנחמדות הבסיסית של רוב האוכלוסייה שפשוט מתעלמת מקיומך. גם כשכבר עוזרים לך זה מעלה את רף העצבים כי כמו שאמרה המתנדבת “זה לא כיף להפקיד את חייך בידי אנשים שאתה בכלל לא מכיר כל יום.” אז אם אתם רואים איזה מישהו בכיסא גלגלים המעט שאתם יכולים לעשות זה לא לתקוע לו מקלות בגלגלים ולתת לו זכות קדימה. אפשר כמובן גם להצטרף למעגלי צדק וכנראה לעשות יותר מזה. 

בלי שום קשר
אחותי החליטה שהיא רוצה להיות די ג’יי. כן זה חלום של ילד בן שלוש עשרה והיא כבר אחרי תואר ראשון אבל מילא, מי אני שאזלזל בחלומות? בכל מקרה היא מארגנת מסיבת שישי בצהריים ב22 במאי, זה אמור להיות נחמד, אולי יהיו קצת בגדים יד שנייה ואולי יהיה דוכן שבוא אסביר את העקרונות הפיסיקליים שעומדים מאחורי הכדור הזה שזורקים ומכינים בעזרתו גלידה. אם אתם רוצים עוד פרטים צרו קשר.

ביום שלישי הקרוב יש איזה מסיבת רחוב מאת GOD SAVE JERUSALEM, זה כנראה יהיה נחמד, תקליקו לעוד פרטים כאן 



רוזה מי?

“סוף כל סוף התנגדות ליברלית שלא מנפנפת בפלורליזם כתירוץ לקבלת הסחטנות החרדית” חשבתי כשקיבלתי הודעה במייל על הפגנה נגד הרחבת קווי המהדרין של אגד.
אז מי הם אותם האנשים האמיצים המוכנים לצאת חוצץ נגד הקיצוניות החרדית?
רמז, הם לא הרבה. והפעם הודות לאבנר שניאות להצטרף אלי אחרי שבמקרה נפגשנו בדרכי להפגנה ישנו תיעוד מצולם. בשבועות האחרונים נראה כי המאבק על הססטוס קוו הדתי בירושלים שב וצובר תאוצה. בקריית יובל פרופסור לכימיה יצא למאבק נגד עמודי העירוב הלא חוקיים שהחרדים מציבים בכל פינה, החרדים הפעילו לחצים וגרמו לביטול פתיחת חניון ממילא בשבת והשיא רגימת אוטובוסי אגד באבנים כיוון שאגד סירבו להגדיל את מספר קווי המהדרין, קווי אוטובוס שבהן הנשים עולות ויושבות מאחור בעוד הגברים מלפנים שחלילה לא יחטיאו את עצמם במחשבות שבשבילם הם משלמים כסף טוב לחנויות פורנו. הייתם יכולים לצפות שהפגנה נגד אותם קווי מהדרין תביא המוני ירושלמים, במיוחד ביום קיצי שכזה. אז הייתם. במקום כל אותם ההמונים עמדו, פפה אללו ולורה ורטון, חברי מועצת העיר מטעם מרצ, אני ואבנר ברחבת הדואר מול התחנה המרכזית וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו…. כשפתאום התפוצץ נפץ אדיר לצידנו. האם מדובר סתם בשובבות של פורים או בניסיון התנקשות את זאת לא אוכל לומר. אחרי שהבנו שהשישים איש שהיו מתוכננים להגיע להפגנה ושבשבילם השיגו חברי מרצ אישור משטרתי החליטו כנראה להישאר בבית החלטנו לעשות את דרכנו לכיוון התחנה המרכזית כשהנשים בחבורה לובשות סוג של רעלה מאולתרת.

  
שימו לב לשלט שהכינותי מראש. עוד ידובר בו 
התמקמנו לבסוף ליד עמדת חלוקת הנרות לשבת של אישה חרדית שתוך כמה דקות פתחה כמובן בוויכוח שכלל טעונים כגון “אפילו עלי שפכו אקונומיקה על הראש בגלל שאני לובשת פאה ולא מטפחת!” איכשהו מאורע זה לא שכנע אותה כי הגיע הזמן שהיא תעמוד על זכויותיה ובמקום זה היא המשיכה לטעון שהיא “שמחה לעלות מאחורה באוטובוס”. 


מי היה רוצה לשפוך אקונומיקה על אישה נחמדת זו?

הייתה התעניינות מהאנשים בסביבה שלהם פפה הסביר בסבלנות מה נושא ההפגנה אך בעיקר הייתה התעניינות מי היא אותה רוזה פארקס שעליה כתבתי בשלט. מסתבר שאנשים צעירים בהם אפילו חילונים שנראו משכילים שאבנר שכנע להצטלם איתנו אינם יודעים דבר לגבי מאבקי זכויות אזרח. אולי בגלל זה כולנו כאן לוקחים את הזכויות שלנו כמובן מאליו ולא יוצאים להלחם עליהם כשהם בסכנה שזאת בעיני מסקנה אנתרופולוגית מדרגה ראשונה. 

 
 
פפה מסביר בסבלנות


האנשים שאבנר שכנע להצטרף אלנו. האם הם התחפשו לקלו קלוקס קלאן רק בשחור? 

בלי שום קשר:
כל שנה הברזתי ממסיבת הפורים של בצלאל אך לא עוד. הפעם התלתליסטים מעורבים בהפקה והם עוד מעולם לא אכזבו אותי. אז יום שלישי במרכז כלל, כנראה אחת המסיבות שיכנסו להיסטוריה הירושלמית. אני בטוחה שאם התלתליסטים היו מארגנים את ההפגנה היום המצב היה טוב בהרבה. התלתליסטים לשלטון!אבנר מארגן עוד ערב משחקים ממש היום בלילה והפעם איכשהו גם מס’זים קשורים לעניין אז אולי תבואו


אגרופים במקלט

אגרופים במקלטכשקראתי את הפוסט של עכברתול על מועדון אגרוף של רוסים התפוצצתי מצחוק וכשגיליתי שהמועדון הזה עדיין קיים החלטתי שאני חייבת ללכת ולבדוק בעצמי.

נתחיל בזה שהתיאור של עכברתול מלפני יותר מעשר שניים עדיין תקף. המועדון, הנקרא מועדון אגרוף ירושלים, ממוקם איפה שהוא באזור פת ומורכב בעצם מ-2 חדרים דחוסים במקלט תת-קרקעי כשבחדר אחד זירת אגרוף ובחדר השני המוני שקים תלויים. הקירות כולם מכוסים בפוסטרים או גזרי עיתונים עם תמונות של מתאגרפים מקומיים או מפורסמים. בין לבין ישנם ציורי קיר משונים של תרנגולות ואריות הנלחמים אחד בשני.   

שימו לב לציורים על הקירות, התמונה מאתר מועדון האגרוף

עכברתול אף דייק בנוגע להרכב המתאמנים שכן אכן שרר רוב ברור של דוברי רוסית כולל המאמן עצמו. דווקא מהבנות היו שתי דוברות אנגלית, אחת ג’מוסה ענקית בגובה של יותר ממטר שמונים שכשחבטה בשק בעצמה תחתוניה הנשיות בצבצו מתוך המכנסיים ויצרו אצלי דיסונאנס רציני. השנייה היא אלופת ישראל למשקל שלה. השלישית הייתה חלק מהמגזר השולט, צעירונת מברה”מ שכשמישהו בטעות דרך לה על הדילגית היא כמעט הורידה לו את הראש בנשיכה. למרות כל זאת שמחתי לראות שאני לא הבת היחידה. 

האימון התחיל בשיחה של המאמן שהזכירה לי תדרוך בצבא. ישבנו כעשרים אנשים על ספסל או על הרצפה תוך שהמאמן הסביר במבטא רוסי כבד כי הגיעו הפעם אורחים ממועדון אחר שהמאמן שלהם היה לפני כמה דורות מתאגרף מצטיין בעצמו. מסתבר שדור בשנות אגרוף שווה חמש שנים לא יותר. המאמן הראשי אלי לוקסמבורג ניצח 162 מתוך 186 קרבות שכללו גם את אליפות רוסיה בקריירה שלו שוודאי הסתיימה לפני יותר מחמש ‘דורות’ אך עדיין בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה להיתקל בו בסמטה חשוכה או חלילה לדפוק לו את הרכב או משהו כזה. 

גם החימום עצמו לא השתנה מאז שעכברתול היה שם, ריצה של למעלה מחצי שעה שכל כמה רגעים מוסיפים קפיצות או אגרופים או רצף אגרופים מסובך. השיא מבחינתי היה ריצה אחורה תוך כדי התאגרפות באוויר. כמובן שבאחת הפינות התנגשתי בקיר והתרסקתי על הרצפה לצחוקו הרם של מי שרץ ליידי. הריצה הופסקה מידי פעם רק למטרת שכיבות שמיכה או כפיפות בטן תוך כדאי שהמאמן צועק “בפזיזות!”. כשכבר חשבתי שהחימום נגמר עברנו לדילגיות. היו שם כמה שממש קפצו כמו שרואים בסרטים בקלילות ומהירות שקשה להבין. לסיום כמה שכיבות שמיכה אחרונות ואפשר היה להתחיל באימון למי שעוד נשאר כח. 

המאמן חילק אותנו לשלוש קבוצות על פי דרגות. התלהבתי כשהוא שם אותי בקבוצה מספר שתיים שכללה מתאמנים יחסית מנוסים ולא בקבוצה השלישית שכללה מתחילים וילדים. התלהבתי קצת פחות כשקבוצה מספר שתיים הייתה צריכה להחזיק את השק גם לקבוצה מספר אחת וגם לקבוצה מספר שלוש. עשיתי כמיטב יכולתי לעטוף את הידיים בתחבושות האגרוף המסריחות שהמאמן הלווה לי ולבשתי ככפות שהיו עדיין גדולות עלי באיזה מידה וחצי וניסיתי לעקוב אחרי הוראות המאמן ולחבוט בשק בקומבינציות הנכונות. אט אט המראה הגדולה בחדר התמלאה באדים. “IT SMELLS LIKE ARMEPIT” אמר נער אמריקאי, אורח מהמועדון האחר. למי שלא מבין אנגלית המקום אכן הריח כמו בית שחי של מישהו, ולא סתם מישהו אלא כמו בית השחי של אזאמט, האוזבקי שהסתובב עם בוראט אך אני מניחה שזה חלק מהאותנטיות שבחוויה.    
מישהו רוצה להריח את הבית שחי שלו?
 
 ”טוב יש לנו זמן לקרבות אם אתם רוצים” אמר המאמן ועבר אחד אחד ושאל אותו אם הוא רוצה להיכנס לזירה. כשהגיע אלי הנהנתי לחיוב “למה לא?” חשבתי . “יופי יופי” הוא התלהב ופנה לצעירונת העצבנית “יש לנו מישהי במשקל שלך”. ואז הוסיף “היא גדולה ממך בעשר שנים אבל לא נורא” מה שגרם לי להרגיש די זקנה. הצעירונת התקשתה להאמין שאני בת עשרים וחמש וכשסיפרתי לה שאני מגיעה מקראטה היא קצת נלחצה. “כאן אסור לדרוך אחד על השני על הרגליים, אסור לבעוט!” היא הזכירה לי למקרה שאשכח. ניגשתי למגן את עצמי עם מגן ראש שנראה שעברו עליו ימים טובים יותר אך למורת רוחי הוא סירב לעלות לי על הראש עד שמישהו במכות פטיש הצליח לדחוס לי אותו על האוזניים. גם כפפות האגרוף של הזירה שהן גדולות יותר וכבדות יותר מהכפפות שאיתם עובדים על השק לא היו נוחות במיוחד שלא נדבר על מגן הגוף שהם לקחו מטאיקוונדו, מן חתיכת קרטון מצופה בבד סינטטי שמנע ממני להצמיד את הידיים לגוף. הרגשתי מגושמת כמו הבובות האלו בדיסנילנד. “לא צריך מגן שיניים הוא אמר לי” ושלח אותי לזירה. “נתחיל עם רק יד שמאל” הוא נתן לנו הוראה. אחרי כל החבטות בשק וכל השכיבות שמיכה יד שמאל שלי בקושי הצליחה להרים את כפפת האגרוף כך שכל פעם שכיוונתי את האגרוף למקום אחד מצאתי אותו במקום אחר. מה שלא הפריע לצעירונת להכות בי שוב ושוב עם יד ימין שלה. “רק יד שמאל” צעק עליה המאמן אך היא בשלה. “שתי ידיים” אמר המאמן סוף כל סוף מה ששינה את התמונה ואפשר לי להנחית יופי של חבטות. “LEFT LEFT” צעק לי המאמן ורק אחר כך הסתבר לי כי גם שמתאגרפים עם שתי ידיים משום מה מקובל לתת הרבה אגרופים אם יד שמאל ורק אחת פעם בכמה זמן עם יד ימין. עדיין קצת קשה לי להבין למה הרי באגרוף ימני לבטן הצלחתי אחר כך לגרום לאלופת הארץ להתקפל למעוד וכמעט להקיא לעומת יד שמאל שלי שאפילו יתושים לא פוחדים ממנה.  לסיום קיבלתי כמה מחמאות מהמאמן וחשבתי לעצמי לכל הסיפור הזה די נחמד ואולי עכברתול קצת הגזים עם תיאורי הזוועה שלו אך היום בבוקר קמתי מהמיטה כשכל שריר ושריר שלי כואב וכשאני בקושי מצליחה לתקתק על המקלדת. חוץ מזה גם גדל לי חצ’קון ענק ומשונה על האוזן אני מקווה שזה לא איזה פטרייה רדיואקטיבית שקיבלתי מהמגן ראש שנדחסתי לתוכו. 

בלי שום קשר: ביום שישי הקרוב תערך בפאב אוגנדה במרכז העיר מכירה של בגדים יד שנייה, דברי אומנות וקומיקס. יהיה גם תקלוט שווה וכן אני זאת שמספקת את הקומיקס אז תבואו… בן 11:00 ל 13:00.
יש גם פגישה של קאוצ’ סרפינג ביום חמישי בערב החל משבע במיה בר נראה לי שיהיה כיף.

 


המלאך השומר

מה גורם לחבורת אנשים ללבוש מדים משונים, לתת לעצמם כינויים חדשים ולצאת להלחם בפשע בחלק מהשכונות המסוכנות בעולם?  תרומה משמעותית לקהילה או כמה אנשים שקראו יותר מידי קומיקס? 

כולל כמה טיפים שעוד עלולים להציל את חייכם. אז תקראו 

ארגון ה- GUARDIAN ANGLES, הוקם לפני שלושים שנה בניו יורק ע”י קרטיס סילבה, אדם גדול מימדים שעבד באותה תקופה במקדונלדס והתחיל ללוות בלילות אנשים שחששו לצעוד לבדם ברחובות החשוכים ומוכי הפשע בעיר. כאשר הצטרפו אליו עוד אנשים הם החלו לנסוע ברכבת התחתית המסוכנת ביותר באותה העת על מנת להרתיע פושעים. בתחילה התייחסה אליהם המשטרה ככנופיה לכל דבר, החברים בארגון נחקרו והוטרדו אך כאשר ראו במשטרה כי באותו קו ברכבת התחתית שבו נסעו המלאכים אכן ירדה רמת הפשע בצורה משמעותית החלו לתמוך בפעילותם. 

את כל זה סיפר צ’ארלס וילג’ואן, המכנה עצמו מורפיוס, מקים סניף ה GUARDIAN ANGLES בקייפ טאון שבדרום אפריקה, העיר עם רמת הפשע אולי הכי גבוהה בעולם. וילג’ואן הגיע לארץ לבקשת מדריכת הגנה עצמית מוכרת כדי להעביר סדנאות בארץ ולנסות להקים קבוצה כזאת בארץ. הסדנא שבה אני השתתפתי הייתה של חבורת מדריכות באומניות לחימה החברות בארגון אל-הלב, זאת אומרת סדנה כלל נשית.  בניגוד לסטיגמות, נשים שעוסקות באומנויות לחימה אינם בהכרח מנופחות, אלימות או בעלות שפם, אם כבר הם נראות יותר ‘כוסיות’ מאשר הפדלאה הממוצעת שכן הן בכל זאת עוסקות בפעילות גופנית אינטנסיבית. היה רוב לנשים דתיות וצעירות אך הייתה שם גם קשישה כבת שבעים שהדגימה כמה בעיטות עוצמתיות על שק. 


וילוג’ואן וג’יל מדגמנים אופנת מלאכים

וילג’ואן שהינו שוטר בשעות היום ומלאך בשעות הלילה פתח בכמה טיפים הלקוחים ממחקרים פסיכולוגיים וקרימינולוגיים שבהם המלאכים משתמשים. לטענתו כאשר נמצאים בעימות מול אדם כל עוד הוא צועק ופניו אדומות הוא נמצא במצב של הפחדה. החזה שלו יתרחב והוא ינסה להראות גדול יותר על מנת להפחיד את היריב שלו, אך הוא עדיין לא נמצא במצב של התקפה. כאשר אדם עובר למצב של תוקף פניו יהפכו ללבנים, זאת כיוון שהדם יזרום במהירות לשרירים וכיון שהגוף מתכונן למצב שבו הפנים יפצעו ולכן מרוקן מהם את הדם כדי להפחית את הנזק של פציעה עתידית. 

עוד דוגמא נוגעת ליכולת להעריך אם מישהו נושא נשק או לא. לטענת וילג’ואן ברגע שאדם הנושא נשק מרגיש באיום, לדוגמא הוא מבחין באדם הלובש מדים, הוא מייד יגניב נגיעה אל כלי הנשק שלו כדי לאשש את יכולתו להתמודד עם האיום. זאת אחת הסיבות למדים של המלאכים שהם ללא ספק קצת מגוחכים.  

טיפ מעניין נוסף נוגע לדינאמיקת תוקף\קורבן. וילוג’ין ממליץ כי כשאתם מרגישים שאדם אחר מהווה איום עבורכם, זוזו ממקום למקום, העבירו משקל מרגל לרגל ונועו בחלל. כאשר אדם נמצא במצב תוקף האדרנלין שבמערכת שלו גורם להצרת שדה הראייה שלו ולכן בניגוד לקפיאה במקום, התנועה שלכם תקשה עליו לראות בכם טרף מוצלח. 

שיטת הפעולה של המלאכים מתבססת על שיתוף פעולה קבוצתי כאשר חל איסור מוחלט על נשיאת נשק מכל סוג שהוא. המלאכים מסתובבים בדרך כלל בקבוצות של חצי תריסר אנשים ועובדים כקבוצה מגובשת לאחר אימונים רבים הכוללים אימוני הגנה עצמית, עזרה ראשונה וניהול קונפליקטים. המטרה היא לפתור את הבעיה בדרכים לא אלימות אך באם עולה הצורך המלאכים אינם חוששים להיכנס לפעולה מידית ולעצור את הפושע בכל דרך אפשרית.  אחת הטקטיקות שאותם תרגלנו היה להקיף את היריב, להסיח את דעתו כך שיסתכל לכיוון מסוים ואז להכניע אותו מאחורה על ידי חניקה והורדה לרצפה. 

האם האנשים שמצטרפים לארגון הם “מחפשי ריגושים?”לדעת וילג’ואן לא בהכרח. “יש גם כאלו” הוא מסביר “אך יש אנשים שמצטרפים מכיוון שהם מנסים להגדיל את הביטחון העצמי שלהם. אנשים שנפגעו בתקיפות בעבר או סתם אנשים שרואים את הכבוד שנותנים לנו ורוצים גם”.התשובה הזאת הזכירה לי את הסרט הנחשול, שבו בניסוי חברתי בב”ס דווקא החלשים בחברה מצטרפים ראשונים לארגון “נאצי” ומוצאים שם את מקומם בקלות.וילג’ואן לא מכחיש זאת לחלוטין, “אם נערים הולכים להצטרף לכנופיות, אז כן, אני מעדיף שיצטרפו לכנופיה שלי”. האמת, גם אני. 

הכסף לארגון מגיע מתרומות וכולם בארגון מתנדבים. אז אם זה מעניין אתכם תגידו ואמשיך לעדכן אתכם אם יהיו פעילויות נוספות. אך שתדעו כי יש בכך סכנה מסויימת, 4 מלאכים נהרגו במהלך פעילות. אחד נורה על ידי שוטר מבולבל, אחד נורה על ידי חבר כנופייה ו2 נוספים נהרגו כשניסו למנוע שוד. למרות זאת מאז אמצע שנות השמונים אין הרוגים.  

בלי שום קשר
התלתליסטים מכים שוב והפעם במסיבת ענק או במילותיהם: 
“אנחנו יודעים שזה חדש בירושלים, אבל נראה לנו שמגיע לנו ולכם.
הפעם אנחנו מגישים מתקפה קווירית ירושלמית: עם מיטב הדרגיסטים (דיוות קינגים ועוד)
מוזיקה אלקטרונית תוצרת מקומית ואורחים תל אביבים מרתקים
רקדנים בכלובים שינסו לברוח ולהשתולל בתוך הקהל המשולהב
ויז’ואל פראי עם וי ג’י הבית בקונספט פראי שקראנו לו “א פונוגרפי” ואנחנו לא באמת אחראים על התוצאות
ומחירון לפי פראות הלבוש 


אז עד שהם לא ירוצו לכנסת תגיעו למסיבות שלהם בשביל לתמוך בקצת ליברליות ירושלמית.30 ₪  בלבוש רגיל, 20 בדראג\תחפושות או עירום חלקי וכניסה חינם למופרעים שמגיעים בעירום.יום חמישי 12.2 החל מ22:00 בבאסס. יש גם סרטון מוזר   

 ולמי שפספס את קיצו במוצ”ש (היה מעולה!!!) הזדמנות נוספת ביום שישי ה  13.2 במעבדה ב 21:30 הפעם קיצו יחממו את פאניק אינסמבל שעדיין לא החלטתי אם הם טובים או יותר מידי קברטים ועובר דרמטיים בשביל הטעם שלי. 


היום יום פוליטיקה

דנתי ביני לבין עצמי אם לכתוב על הבחירות הקרבות הרי כל מדיה אפשרית דנה בנושא בימים אלו אז למה שתתקלו בזה גם כאן? אך כשראיתי במו עיני כיצד מסיבת יום הולדת רגילה הופכת לאירוע פוליטי מכונן החלטתי כי מדובר בחוויה אנתרופולוגית. תקראו ועל הדרך תקבלו סקירה של המצעים של כל מיני מפלגות שונות ומשונות. 

י. חגג אתמול יום הולדת 27. כמיטב המסורת הוא הזמין עדת חברים לדירתו החביבה וכיבד אותנו בנישנושים ואלכוהול. השיחות במקום, כפי שנהוג במקרים אלו, נסבו על חיי היום יום המשמימים: קצת לימודים, קצת עבודה, קצת שתיקות מעיקות. נדמה כי השינוי קרה בהדרגה והתחיל אולי משאלה פשוטה “מישהו ראה את תשדירי הבחירות?” אולי ניתן לראות בשאלה כשאלת המשך לדיון של לפני כמה חודשים כשאז דיברו כולם על מי רואה את האח הגדול ולמה? (באמת למה?)  האם מדובר כאן באותו סוג של התוודות על התפלשות בזוהמה? בכל מקרה השאלה התחילה דיון סוער שבו אחת אחרי השנייה נפסלו כל המפלגות הקטנות והחמודות שחשבתי להצביע אליהם.  

מפלגת צבר – מפלגת הצעירים המורכבת מנציגים של אגודות הסטודנטים השונות הטוענים שישנו את סדר העדיפויות לטובת חיילים, סטודנטים וזוגות צעירים. “הם מושחתים לחלוטין” אמרו לי סטודנטים שלמדו תחת אותם האגודות בתל אביבי וחיפה.  במצע שלהם, שאכן מתאים לסקטור שאותו הם רוצים לייצג, אין שום התייחסות לנושאים מדיניים או ביטחוניים וגם “לא לנושאי דת-מדינה מלבד “מפלגת צבר רואה לנגד עיניה את כלל מגזרי האוכלוסייה ובהם הציבור החרדי והערבי משתתפים בחובת השירות הצבאי/אזרחי

ישראל חזקה- מפלגה בראשות אפרים סנה שמציגה תוכנית לחיסול הפשע במדינה. “הוא לא משהו, סתם מנסה להיכנס לכנסת בכל מחיר” סיפר מישהו שטוען כי הוא מכיר אותו. אחרי שקראתי את המצע בהחלט נראה כי בישראל חזקה מנסים לתפוס את החוט בשני קצוותיו, מצד אחד ” לא יישארו בתחומי המדינה הפלשתינאית התנחלויות” מצד שני  “גושי התיישבות יצורפו לישראל, כדי להקטין למינימום האפשרי את מספר המתיישבים הישראליים שיפונו. המדינה הפלשתינאית תקבל תמורת שטח הגושים תמורה הולמת  וגם   ישראל היא מדינה יהודית, ביתו של העם היהודי, מחויבת לערכי דמוקרטיה ושוויון מלא ללא הבדל דת, גזע או מגדר” בקיצור נראה כי הם יגידו את מה שצריך בשביל להשיג כמה שיותר קולות או במקרה שלהם בערך 2.

המפלגה הירוקה מימד- מפלגה שדוגלת בראייה סביבתית וחברתית כוללת. ברגע שהסבירו לי שלמרות שהרב מלכיאור מוביל אותם הם דוגלים בהפרדת דת ומדינה ממש התקשתי לראות מה ההבדל בניהם ובן מר”צ? לאחר שקראתי במצע שלהם הגעתי למסקנה כי הם מבקשים התערבות מוגזמת לחלוטין של השלטון בחיי האזרח. הנה כמה ציטוטים שגרמו לי לחשוב שגם הם קצת פשיסטים “יבוטל רישום הלאום אולם במרשם תירשם דת האזרח. אם האזרח התגייר יירשם גם הזרם המגייר “  וגם כלל הסטודנטים ייחשפו כחלק מלימודי התואר הראשון שלהם ללימודים כלליים, הומאניים, לרבות סביבה, תרבות ולימודי שפות, כפי שנהוג בארה”ב”.  

מפלגת אור- מפלגה הקוראת להפרדת דת ומדינה באופן מידי ונתינת תוקף לחיים החילוניים- “הלוואי שיצליחו” אמרו לי שם “אבל אין להם שום סיכוי. הם גם מחזיקים בדעה המשונה שעד שלא יהיו להם 61 מנדטים הם לא יצטרפו לשום קואליציה”. אחרי בחינה מדוקדקת בשאלות ותשובות באתר שלהם שדווקא התלהבתי ממנו מצאתי את הביטויים הבאים ” אור תהיה מוכנה לשבת בכל ממשלה, עם כל מפלגה ועם כל אדם, כל עוד יקבלו במלואם את עקרונות השוויון, ההומניזם והפלורליזם… לא תשב עם שום מפלגה שאינה מקבלת את עקרונותיה.” זאת אומרת אור יסכימו לשבת בקואליציה עם מר”צ, המפלגה הירוקה מימד, חד”ש ואולי גם מפלגת ישראל חזקה שמצליחה להיות מספיק עמומה אך אף לא אחת מהמפלגות הגדולות. 

 במהרה החל מישהו שרק בסוף הערב התברר לי כי הוא משהו כמו מספר 20 ברשימת מרצ לשכנע אותי כי מפלגת מרצ היא לא מפלגת שמאל הזויה. בסוף הערב כשניסיתי לשחזר את אותם הטיעונים שהועלו בפני למישהו אחר הוא הגיב ב “מה את רצינית? מרצ הם שמאלנים הזויים!” ובכך החזיר אותי לנקודת ההתחלה. מכיוון שהבטחתי לאותו פעיל מרצ כי אקרא את המצע שלהם, אכן עשיתי זאת ואכן הגעתי למסקנה כי הם קצת הזויים. הפרדוקס שמפריע לי במיוחד הוא שמצד אחד טוענת המפלגה  כי :” התנועה החדשה מרצ תומכת במשא ומתן עם כל הנהגה פלסטינית נבחרת.וכי “על ישראל לאמץ את יוזמת הליגה הערבית”.במר”צ טוענים גם כי : “האמצעים בהם נוקט שלטון הכיבוש מהווים הפרות יום-יומיות של זכויות אדם”. השאלה שלי היא פשוטה, האם במר”צ באמת חושבים ששלטון לדוגמת שלטון החמאס או מדינות כגון ערב הסעודית או איחוד האמירויות החברות בליגה הערבית שומרות על זכויות אדם? בערב הסעודית מעולם לא התקיימו בחירות דמוקרטיות לנשים שם אסור בכלל להסתובב ברחוב ללא גבר מלווה. באיחוד האמירויות 95% מכוח העבודה הם עובדים זרים ללא כל זכויות. ומישהו יודע איך מתייחסים במקומות האלו להומוסקסואלים? מבחינתי לתת לגיטימציה לשלטון מסוג ולהאמין ליוזמות שלום שמגיעות משם זה גרוע הרבה יותר מהאמצעים בהם נוקט ‘שלטון הכיבוש’, אז כן מבחינתי הם הזויים.

מתוקף היות המשתתפים במקום צעירים, חילונים, ליברלים כמובן שרוב הדעות נטו שמאלה. היו אף רבים שהתדיינו בשאלה האם להצביע לחד”ש, או כפי שאני קוראת לה המפלגה הערבית שמנפנפת בדב חנין כדי למשוך צעירים שמאלנים קצת הזויים שיצביעו בשבילה. בתור מפלגה שקוראת לשוויון זכויות בן המינים מעניין לראות כי הנשים שובצו במקומות לא ריאלים בעליל. מעניין לבדוק גם את התבטאויותיו של ח”כ ברכה, במקום הראשון של חד”ש שמהם נראה כי הוא מעדיף את קיום סוריה מאשר את קיום ישראל. להזכירכם סוריה נמצאת בשלטון ‘חרום’ מ67, שלטון המבטל את כל אותם הזכויות שחברי חד”ש כל כך בעדם כגון חופש הביטוי וחופש פוליטי. 

מתוקף היות חלק מהמשתתפים תלמידי תואר שני או שלישי למתמטיקה הטיעונים ניסו להישמע לוגיים ולפעמים נטו לכיוון מופשט במיוחד. “דמוקרטיה היא בעצם מערכת של איזונים ובלמים לכן עדיפה דמוקרטיה ישירה שבה כל חוק יובא להצבעת כלל הציבור” טען מישהו חרף הסברים חוזרים שלי שבמקרה כזה המדינה תראה כמו ערוץ 2, פופוליסטית, זולה ובר רפאלי תעמוד בראשה. נושא חם במיוחד היה האם על ישראל להיות מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. הטיעונים וודאי מוכרים לכם, מצד אחד השואה והאנטישמיות המצדיקות מדינה יהודית ומהצד השני טענות על גזענות וחוסר שוויון שהגדרה זו גוררת.  הייתי די מרוצה מהפשרה שאותה גיבשתי שלפיה מדינת ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה אך שבסעיף של אחד מחוקי ההגירה תובטח אפשרות הגירה לכל יהודי כאשר נגדיר יהודי בתור מי שנרדף בהווה או שמשפחתו נרדפה בעבר בשל היותם ‘יהודים’. משום מה קשה לי לדמיין שהנאצים שאלו מישהו האם הוא רפורמי או אורתודוקסי לפני שרצחו אותו וגם אם למישהו היה רק אב יהודי הם לא היו סלחניים במיוחד. האם זה אומר שהרבנות הראשית גרועה יותר מהנאצים? בחוקי ההגירה שלי יאפשרו, תוך התלת מכסה מסוימת, לפליטים ממדינות אחרות המוכנים להצהיר על נאמנות למדינה ולשרת בצבא להגר לישראל וכך פליטי דרפור שהגיעו לארץ יקבלו סיכוי לחיים נורמאלים. מה אתם אומרים מקובל גם עליכם?  אז לסיכום אני בהחלט קול צף. הייתי מצביעה ללבני עם היא לא הייתה עומדת בראש מפלגת המושחתים. הייתי מצביעה לליכוד עם ביבי המגלומן לא היה באזור והייתי מצביעה לעבודה אם הם באמת היו מפלגה. אז תגידו יש מישהו יותר טוב להצביע בשבילו מאשר עלה ירוק? 

בלי שום קשר:  (או שאולי אם)
רותם החליטה לחגוג יום הולדת ואתם כולכם מוזמנים. כדי להקל עליכם החלטנו שגם אני אחגוג איתה, הרי ממילא יש כאלו שלא מבדילים בינינו.
המקום: מועדון הבאסס במדרחוב בירושלים.
הזמן: 7.2, מוצ”ש, 21:00
האטרקציה (בלי וויכוחים פוליטיים הפעם): הלהקה הירושלמית הטובה ביותר (מאז אסף אבידן ומוג’וס), קיצו!
מתנות יתקבלו בברכה אך הכי חשוב שתגיעו ותתפסו מקומות אסטרטגים בקהל שיצרו מרווח בטחון ויאפשרו לי ולרותם לרקוד ולהשתולל בלי לפגוע באף אחד.
אנחנו רוצות לארגן קנייה מוזלת של כרטיסים (במקום 35 ₪) אז אנא אשרו את הגעתכם בהקדם! 


דע את עצמך

        ידוע כי דווקא בזמנים קשים יש איזו שהיא תחייה של החיפוש אחר ‘האמת’. אנשים חוזרים בתשובה, חוזרים בשאלה, מוצאים את אלוהים או מחפשים את עצמם. על רקע ‘המצב’ יצאתי לבדוק מה קורה באקרופוליס החדשה, ארגון עולמי המתיימר ללמד פילוסופיה כדרך חיים ושמוגדר על ידי מספר ארגונים ככת מסוכנת. האם  שם נמצאות התשובות למועקות החיים? ניסיתי להגיע בראש פתוח אך תצפו להרבה ציניות. 
      
דווקא ההתחלה הייתה אופטימית, בכניסה קיבלתי דף הסבר המתאר את הקורס כהשוואה בין פילוסופיות של תרבויות שונות. “אולי עוד אלמד משהו” חשבתי. הדירה שאליה נכנסתי הייתה חמימה ונעימה בעלת ספרייה גדולה ומרשימה. רק בהמשך התחלתי לשים לב לקישוטים על הקירות, מיטב הקיטש של תרבויות המזרח והמיסטיקה המערבית, פסלי בודהה, אלים מצריים וציור האדם העירום המפורסם של דה-וינצ’י. למרות סימני האזהרה נכנסתי אל הכיתה שבה הונחו כיסאות בחצי מעגל. להרצאת המבוא הזו הגיע רק עוד אדם נוסף. מישהו שאחרי הטיול בהודו בטח יחזור עם ראסטות, כרגע סתם יש לו שיער מבולגן. אחרי שלוש דקות כבר ניסיתי למצוא דרך מילוט אך סגרו אחרינו את הדלת. אחרי עוד חמש דקות לא יכולתי להתאפק והתחלתי לעקוץ את המרצה. היא הסבירה בפשטנות את שלבי ההכרה בפילוסופיה הבודהיסטית כשהשלב העליון הוא “קרבה לאלוהי”.
“למה את מתכוונת כשאת אומרת אלוהי?” שאלתי.
לאחר בלבול של כמה שניות היא השיבה ב “אני מתכוונת למה שאת חושבת שהוא אלוהי”.
“קשקוש בלבוש?” חשבתי לעצמי אך שמרתי על שתיקה.
“דע את עצמך” המרצה, שהיא רקדנית בהכשרתה, החוותה בתיאטרליות אל עבר שלט הפסיפס שהופיע מעל הלוח. “הדרך לאמת נמצאת בתוך עצמך, בשביל זה צריך להכיר את עצמך. מי אני? מה אני רוצה? מה מטרת חיי?” היא המשיכה לצטט את הזבל הניו אייג’י השיטחי ביותר בקול גבוהה ומציק. היא שרטטה לנו ספיראלות והסבירה כי אנשים חכמים מאוד מתרבויות שונות הגיעו לאותם מסקנות. שוב ושוב היא סיפרה משלים סבוכים ולא קשורים שכביכול נועדו להראות איזה שהוא עומק.


דע את עצמך! - אני יודעת את עצמי מספיק בשביל לדעת שלאקרופוליס החדשה לא אחזור.

       “מי שלא יודע את כללי החיים לא יכול לשחק בהם” היא עברה לטקטיקת הפחדה. “הוא חושב שדברים רעים שקורים לו הם רק מזל רע או הגורל כי הוא לא מבין את הכללים. כמו שיש חוק של גרביטציה יש גם חוקים פנימיים”. רק מהתרשמות כללית אני קצת בספק שהיא יודעת חצי דבר על גרביטציה.

המרצה, יודעת מה זה גרביטציה? שימו לב לפסלון החתול ועמוד היווני מאחורה
       יצאנו להפסקה קצרה שבמהלכה הצלחתי להרשים את המדריכים בעזרת פלפול כביכול עמוק שלא אלאה אתכם בפרטיו. לסיום המרצה השני הציג את עצמו והראה לנו סרט “תדמית” שניסה לשטוף לנו את המוח. אנשים מחייכים על רקע ירוק מספרים כמה טוב להם מאז שהצטרפו מספרים כי אקרופוליס החדשה היא “אהבה” ועוד כהנה וכהנה. המרצים לא סיפרו מה עלות הקורס אך מכך שאפילו הקפה או העוגה שהוגשו ככיבוד עלו חמש ₪ אני בספק שהקורס במחיר סימלי.  

בלי שום קשר
ביום שישי הקרוב אשתתף יחד עם כמה חברות במכירת יד שנייה בפאב אוגנדה. מומלץ ביותר. אני מביאה קומיקסים במחירים מצחיקים והם מביאות בגדים שווים, אומנות ותכשיטים. תבואו ותגידו שלום. 

חברה שלי פתחה בלוג עם רעיון שווה במיוחד. קיטורינו שמו. בבלוג היא מקטרת על דברים שמפריעים לה במיוחד ומה שממש מגניב הוא שגם לכם הקוראים יש מקום להתבטות. ניסיתי והתלהבתי זה בהחלט עוזר להוציא עצבים וכפי שהיא טוענת כנראה יותר יעיל מטיפול פסיכולוגי. תכנסו ותקראו את הקיטור שלי על מסיבת החנוכה שארגנה אגודת הסטודנטים.  

מחר, יום רביעי, בשעה 12:00 בצהריים באוניברסיטאות השונות תערך הפגנת תמיכה בחיילי צה”ל. לעוד פרטים כנסו לכאן. בלי שום קשר לדעה הפוליטית שלכם אני חושבת שלחיילים שקופאים בקור בשביל להגן עלינו מגיע קצת תודה, חוץ מזה שלא הייתי בהפגנה כבר המון זמן.