ארבע חוויות קצרות שמראות את היצירתיות הירושלמית במיטבה וגורמות אפילו לי להיות קצת אופטימית… הייתכן? תקראו. 

בקריית יובל מעל הסופר שמתחת לבית שלי רצו להקים הוסטל לחוסים, אך בסוף לא קיבלו אישור לאחסן בו חוסים ולכן עכשיו ביוזמה של התעוררות והמנהל הקהילתי מחפשים אמנים שיכנסו למתחם ויהפכו אותו לסטודיו וגלריה פעילה בקהילה. ביום ראשון בבוקר נערך סיור במקום וכדי להשתלב בנוף האומנותי לבשתי את מיטב בגדי המוזרים וניסיתי להראות מתוחכמת, מה שלא כל כך עבד בגלל המשקפיים השבורים ונעלי ההרים.

  
סוף סוף זנחתי את החד-משקף שלי וקניתי משקפיים חדשות  בכל מקרה מסתבר שלקום בעשר בבוקר ביום ראשון זה מוקדם מידי בשביל רוב האמנים ככה שבסיור הייתי רק אני ועוד צלם\צייר אחד. האמת, מבנה מגניב ביותר שחדר בו אמור לעלות רק 700 ₪ לאמן מה שגורם לי לתהות עד כמה מסובך זה כבר להתחזות לאמנית. בכיף אשחרר כמה מרישומי המקושקשים בשביל להשכיר חדר במיקום מעולם (יש גם מקלחת, שירותים ומטבחון) ב-700 ₪ לחודש, לא ככה? יש עוד סיורים מתוכננים, ניתן לברר אצל קובי פריג’ 

שווה 700 ש”ח לא?

 בראשון בערב המנהל הקהילתי ארגן כנס כדי לספר ולשתף את תושבי מערב העיר במה שהעירייה מתכננת. הכנס היה באולם הגדול של התיכון שלי לשעבר, בויאר. היה הזוי לבקר שם שוב, ועוד יותר הזוי להתקל במנהלת. האולם היה מלא לחלוטין והאירוע אפילו זכה לתרגום סימולטני לאתיופית.  יש הרבה ביקורות נגד המנהל הקהילתי בקריית יובל אבל האירוע הזה היה יפה רק שלא ינפנפו בו ויחזרו לא לעשות כלום

.
טכנולוגיה בשירות הקהילה

בשלישי בערב הגעתי סוף סוף ל“הצגה על הבר”- כשמה כן היא, הצגה שמתקיימת במיה בר. ההצגה משתמשת בבר ובקהל כתפאורה ומייצרת אינטראקציה מעניינת, מצחיקה וייחודית. ההצגה הוא פרי פיתוחה של שחקני ובוגרי ניסן נתיב, בה”ס הירושלמי למשחק. כשניסיתי להבין מאיפה הגיע הרעיון, שי הבמאי אמר משהו כמו “חשבנו לנו, בר, אלכהול, שחקנים, אלכהול, בר, הצגה”. כך הגיע קונספט שהוא בעיני חדשי ואינטראקטיבי למרות שהקהל לא תמיד לחלוטין שיתף פעולה. לדוגמא, כשהמלצרית\שחקנית ניסתה להרקיד את היושבים היו רק מעטים ש”נכנסו לטירוף”. אולי צריך להכריח את כולם לדפוק את הצייסר החינמי שמגיע עם הכרטיס לפני תחילת ההופעה?
 


מתוך הצגה קודמת  איכשהו גם לכאן חלחל הקונפליקט הדתי\חילוני כשהסיפור סובב סביב בחורה דתייה (עם חצאית קצרה מידי!) שמתאהבת בבחור חילוני, תוך כדי שידידה הדתי (שמשום מה לא אכפת לו שהיא שרה בקול ערוותה) שומע קולות מאלוהים… זה כנראה יותר מצחיק ממה שתיארתי את זה. רגע הזוי ארע בסוף ההצגה כשהבר חזר פתאום להיות בר רגיל, כזה שהאנשים בו צריכים לחזור ולבדר את עצמם. השתררה דממה מעיקה כזאת עד שמישהו צעק, “נו שימו מוסיקה”.בהחלט מומלץ, 45 ₪ כולל שתייה. זה טיפה הרבה אבל מה לעשות גם שחקנים צריכים לאכול… 

ביום רביעי חברי קבוצת האמנות של רחוב כורש שהעירייה הפירה את ההבטחה להעניק להם מבנה במרכז העיר, יצאו למפגן מחאה בשם כיבוש הרוח והזמינו את הקהל הרחב ליצור אומנות. אני כהרגלי הגעתי הרבה יותר מידי מוקדם כך שהתנודבתי לסחוב שולחנות ולהכין שלטי הכוונה.

 
אני והשלט

הייתי צריכה גם ללכת מוקדם אז אם מישהו יודע מה קרה שם בערב שיספר. בכל מקרה התלהבתי מהרעיון. 

בלי שום קשר:

מסיבת פלסטיק פנטסטיק 2 בסימן ברבי וקן. יום שישי בבאסס 10 ₪ עד חצות.  

במוצ”ש בבאסס, ערב של הופעות קוויריות פמיניסטיות הזמנה מחורפנת מצורפת. 

ביום ראשון הופעה חינמית של קיצו בצוללת הצהובה לרגל תוכנית של הערוץ הראשון על להקות ירושלמיות ב21:00.
לצערי לא אוכל להגיע אך ביום רביעי הלהקות הירושלמיות עולות לתל אביב ויופיעו באוזן בר. החל מ 8:30 יעלו קיצו האהובים וגם יום שני האחרון של אוקטובר, מארקי פאנק אורי דרורי ועוד, כל זה ב30 ₪. היות והחל ממוצ”ש עברתי לגור בחולון לכמה חודשים אני בהחלט אהיה. אה כן, אם מישהו יודע מה בדיוק יש לעשות בחולון שיגיד.

המוני צעירים גדשו את תמול-שלשום כדי לשמוע ובעיקר להתווכח על חוק המאגר ביומטרי. האם האצבע שלכם תכנס למאגר?

 מאיר שיטרית שבתוקף היותו ראש ועידת המדע והטכנולוגיה בכנסת יזם את חוק המאגר הביומטרי, החוק שאינו מסתפק בתעודות זהות “חכמות” בעלות אמצעי זיהוי של טביעת אצבע ותווי פנים אלא אוגר את הנתונים האלו במאגר שאמור להיות נגיש רק למשטרה ורשויות הביטחון. בעקבות הביקורת המרובה על החוק הגיע שיטרית לבית הקפה (וחנות הספרים), תמול שילשום במסגרת אירוע בשיתוף עם אגודת הסטודנטים הנקרא קפה פולטי. למען הגילוי הנאות אתוודה כי בתמול-שלשום לפני שנים רבות. זה כנראה המקום היחידי בעיר שמחשיב קישורי סמול טוק על פני יכולת נשיאת מגשים עמוסי כוסות ולכן די בוודאות המקום היחידי שיכולתי למלצר בו. 

 
כן היה צפוף והיה לי מקום רק מאחור. את הדיון פתח שיטרית בהתקיפה על מתנגדי החוק שלטענתו אינו מבינים את החוק והוסיף כי הכל באשמת התקשורת שהתגייסה נגד החוק. הוא סיפר כי התחיל בתהליך החקיקה בממשלה הקודמת כשהיה שר הפנים וכי השקיעו המון שעות בחקיקה כך שלא מדובר בחקיקת בזק.שיטרית המשיך במסע הפחדה על כמה הדרכון ותעודת הזהות הישראליות קלות לזיוף וכמה נזק גניבת זהות יכולה לעשות. הוא הודה שההתנגדות היא לא על התעודות הביומטריות אך בכל זאת המשיך לדבר ולדבר על כמה התעודות הביומטריות חשובות. אחד היתרונות המעניינים הוא שמתים לא יוכלו להצביע יותר בבחירות – דהיינו פחות קולות לש”ס ויהדות התורה. שיטרית יצא להגנה על המאגר הקיים של משרד הפנים וטען שמה שדלף החוצה הוא רק המידע הבסיסי ביותר שניתן לכל המפלגות בבחירות כדי לזהות מצביעים ואין זה מעיד על היכולת של המדינה להגן על המאגר הביומטרי. בסוף הגיע לדבר גם על המאגר הביומטרי עצמו וטען כי היתרונות בשימוש במאגר הם: זיהוי מתים, לחימה בפשע ואבטחה הכרחית נוספת על התעודות הביומטריות.הוא ציין כי השימוש במאגר ייעשה רק על ידי צו בית משפט וכי כל בדיקה במאגר תשמר בארכיון שייבדק וכי מפעילי המאגר יחויבו לעבור פוליגרף כל שנה ובכל מקרה המאגר יהיה סגור לכל קשר מבחוץ. הוא הסביר רבות על כך שנתוני המאגר יהיו מופרדים כך שגם מי שנגיש לתביעות אצבע לא יהיה נגיש לתווי פנים ולמידע הנוסף, וטען בכל תוקף שעל המאגר יגנו מנגנוני הגנה רבים שחלקם נמצאים בשימוש ושומרים בהצלחה על מאגרי מידע חשובים אחרים בישראל.שיטרית סיפר על גופים פרטיים שהתחילו כבר לאגור תביעות אצבע כגון קופת חולים מכבי, שירות התעסוקה וצה”ל ולכן תמה מדוע פתאום כולם מתקוממים דווקא על החוק הזה.הוא הסכים כי הבעייתיות הכי גדולה היא כי בעת הנפקת התעודות האלו צריך לוודא שהאדם הוא באמת מי שהוא אומר שהוא ומי שהתעודה שכל כך קל לזייף אותה טוענת שהוא. הוא הסביר כי בעת ההנפקה ייבדקו נתוניו של האדם אל מול כל הנתונים ששומר עליו משרד הפנים. אך בעידן האינטרנט שבו כל כך הרבה מידע שלנו מסתובב שם בחוץ לא נראה לי כל כך מסובך להתחזות למישהו שאתה לא, או למישהו שכבר מת. המאגר הביומטרי לפחות ימנע את זה שתוכל להשיג יותר מתעודת זהות אחת כי המערכת לא תקבל 2 תביעות אצבע זהות תחת שמות שונים.

כשהגיע שלב השאלות מהקהל שהיו בהחלט שאלות נוקבות וטובות שיטרית התחיל לאבד עשתונות ואף לסתור את הדברים שאמר. לדוגמא כשמישהו שאל “מה יקרה אם אאבד את התעודה הביומטרית איך תבדקו שאני באמת מי שאני אומר בלי להתחבר למאגר?” שיטרית השיב כי בוודאי שיתחברו למאגר. השאלה “איך זה יעשה אם המאגר לא יהיה מחובר לאף רשת?” כבר הוציאה אותו מדעתו. “אז זה ייקח זמן” הוא צעק. כמובן שסביר להניח שלשם כך לא יידרש צו בית משפט.  כשהמיקרופון הגיע אלי טענתי כי הבעיה האמיתית היא שאנחנו לא סומכים על נבחרי הציבור שלנו ולצערי יש לנו סיבות לכך. הצעתי כי במקום הפיילוט הניסיוני שהם מקימים כרגע יכריחו את כל נבחרי הציבור להכניס את הנתונים שלהם למאגר הביומטרי למשך שנתיים כך שנבחרי הציבור הם אלו שייקחו את ה”סיכון” הזה על עצמם ויוכיחו את עמידות וחשיבות המאגר. שיטרית לא ממש אהב את הרעיון ויצא להגנת חלק מנבחרי הציבור. הוא טען שהפיילוט הניסיוני כבר היה מתוכנן מראש ולא הושג כפשרה כפי שהוצג בעיתונות. בכל מקרה הפיילוט יהיה פתוח לכל מי שרוצה ולא יחייב אף אחד. שיטרית עצמו כמובן יהיה הראשון שיתנדב לכך.

שאלה נוספת הגיעה ממישהו שארגן הפגנת משוררים נגד חוק המאגר הביומטרי, כן מסתבר שהיה כזה אירוע. הוא שאל “מה יקרה אם המאגר כן יפרץ?”. שיטרית סירב לענות ובשלב זה סגנון הדיבור שלו הפך יותר ויותר תקיף. 

 בוידאו תוכלו לראות עולה חדש שמספר על הבלגן שנתקל בו כשהגיע למשרד הפנים ותמה כיצד משרד זה אמור להסתדר עם מאגר כה רגיש. כדי ששיטרית לא יגיד שהוצאתי את דבריו מהקשרם (האשמה שהוא הפנה אל עבר חלק מהשואלים) אוסיף כי בהמשך לתשובה בוידאו הוא טען כי הוא יזם סריקה של כל הניירת ומעבר לעבודה ממחושבת במשרד הפנים. 

בניגוד לדעה הקיימת שיטרית טען שהעלות של המאגר היא לא כל כך גבוהה וכשמישהו התעקש ש”ידבר במספרים” שיטרית איבד את הסבלנות והתחיל לצעוק “למה אני חייב להגיד לך כמה זה יעלה?” אחרי צחקוקים של הקהל והתעקשות של הדובר כי הוא משלם מיסים ולכן הוא רוצה לדעת כמה המאגר יעלה לו שיטרית טען שמדובר בכ-270 מיליון ₪. כשהמשיכו להציק לו בשאלות הוא סיים אם הדיון במשפט האלמותי “יש גבול!” מה שאולי מסביר למה קצת קשה לנו לסמוך על נבחרי ציבור. בסוף, בניסיון לרכך את האווירה הוא ביקש שאנחנו “הצעירים” נהיה מעורבים פוליטית במקום רק להתלונן על הפוליטיקאים. הוא הוסיף סיפור אישי על זה שגדל ביבנה שאז הייתה עיירה לא סימפטית ובגיל 19 הקים מרד נגד המועצה ואז אחרי הצבא רץ לבחירות ביבנה וניצח. כולנו שמחים על זה, לא? 

עם קצת קשר, עוד סיבה לא לסמוך על נבחרי הציבור שלנו. בג”צ הורה לשר התחבורה למסור את מסקנותיו לגבי הדו”ח שקובע כי בקווי המהדרין יש אפליה וכי הם אינם חוקיים עד יום ראשון. לא מסקנות ולא נעליים חברת מועצת העיר לורה ורטון אפילו לא הצליחה לתפוס אותו בטלפון.

 

ירושלמים, מרצ, בקולך ואולי עוד כמה אירגנו מחאה ליד משרד התחבורה. הם התחפשו למשמרת הצניעות והפרידו בן המדרכות במקום. למיטב ידיעתי תגובת השר טרם נתקבלה. 

בלי שום קשר:
הסילבסטר בפתח אז אמליץ על מסיבת שכר הדירה של דג מלוח ואגודת הסטודנטים, זאת כנראה המסיבה היחידה שבה אין סיכוי לדקירות ואנשים שיקיאו בחוץ מרוב שהשתכרו. יש גם אטרקציות משונות כמו מעצבי שיער! הע”ח 6 במוסררה מ 22:00. 

יום שישי למי ששרד את הסילבסטר, ביום שישי תא עלול מארגנים FLASH MOB. אני חשבתי שמדובר באירוע התפשטות המוני אבל מסתבר שמדובר בריקוד המוני באמצע העיר שפתאום אנשים מתחילים פשוט לרקוד לתדהמת העוברים ושבים. דוגמא תוכלו לראות כאן. נפגשים בעשר בבוקר ליד הפרגולה התחתונה של גן העצמאות. יהיו לחמניות וטרופיות?!

יש אנשים בעיר הזאת שיש להם יותר דירות ממה שהם יכולים לגור בהם ויש אנשים שאין להם אפילו דירה אחת להעביר בה את החורף. אתמול עברתי בן הקטבים האלו בן כנס של העירייה על דירות רפאים להסתובבות עם המוקד העירוני באיתור חסרי בית. דירות רפאים, למי שעוד לא שמע את המושג הן דירות שקונים תושבי חוץ בדרך כלל כדירת נופש שבה הם מבקרים פעם או פעמיים בשנה. בתחילת החודש הוציא ניר ברקת מכתב לבעלי דירות הרפאים בעיר וביקש שישכרו אותם היות ונוצר מצב אבסורדי שבשכונות מסוימות כמו טלביה, רוב הדירות ריקות. 

הועדה התחילה ב20 דקות איחור ולמרות שבפייסבוק 112 אישרו את הגעתם הגיעו רק כ-30 משקיפים וכששחר פישר מהתעוררות הציג את הקושי של הצעירים הרוצים לגור בעיר הייתי מבן הבודדים שמחאו לו כפיים וחבל. מישהי בקהל החליטה שזה בסדר לאכול קלמנטינה מה שהפך את הישיבה במקום למאתגרת עבורי ואנצל את הבמה הזאת להתחנן מאנשים שיפסיקו לאכול קלמנטינות במקומות סגורים, זה מסריח.

ברקת וצור, חלק מהאנשים החשובים שהגיעו

חצי מהזמן התווכחו בוועדה על גודל הבעיה, האם מדובר ב9000 דירות או 12000 או רק אלפים בודדים. מלכה גרינברג סטודנטית בעברית, סרקה את הסיבות לתופעה שמסתבר שמתרחשת בעוד מקומות בעולם. כמובן שהגלובליזציה אשמה גם כאן למרות שהאשראי הזמין והמחשבה כי נדל”ן היא השקעה בטוחה משחקים גם הם תפקיד. בנוסף הציגו כמה פתרונות בארצות אחרות דוגמת דנמרק שבאיזורים מסוימים בה חייבים לגור בדירה לפחות 9 חודשים בשנה.

היו גם ויכוחים על הפן הכלכלי וטענות שמצד אחד מי שגר בדירה כל השנה מוציא כסף על קניות וחיים אך בעל דירת רפאים שכזאת טען בכל תוקף שבחודש האחד שהוא מבלה בארץ הוא קונה יותר ממה שמשפחה צעירה קונה בשנה ולצערי אני מאמינה לו. מר יהונתן לוירר פתח ברצף סטטיסטיקות מרשים שהשיא הוא שמסתבר שאזרח זר קונה דירה ב-50% יותר גדולה מאדם מקומי ומכאן המסקנה שלו שצריך לבנות דירות קטנות בירושלים.

היי לייט נוסף היה יצחק פינדרוס, חבר המועצה החכדי שלפעמים אני תוהה האם הוא בכוונה מחפש דברים מעצבנים להגיד או שכך הוא באמת חושב. הוא טען שירושלים אינה שייכת לירושלמים אלא לכל העם היהודי אז אנחנו הירושלמים צריכים להפסיק להתלונן.

פין-דרוס, עוד מישהו חושב שזה שם מצחיק?

עמית פוני, מהבלוג ירושלים האחרת שמתעסק בנושא זה כבר שנים מספר ועתה אף עובד בעירייה, הציג פתרון שבו בעלי דירות ישכירו אותם לסטודנטים שיעברו סינון קפדני כדי שישמרו על הדירות כשיהיה איזה גוף באמצע שיתווך בין הסטודנטים לבעלי הדירות כשי שלא יצטרכו להתעסק בזה בעצמם. נציגי בעלי הדירות לא ממש התלהבו מהרעיון, הם רוצים שהדירה תעמוד לרשותם מתי שהם רוצים אותה, לא רוצים שמישהו אחר יגור בדירה שלהם וחוששים ממשכיר שיעשה בעיות. חברת המועצה נעמי צור הזכירה שוב ושוב שאסור שתושבי החוץ ירגישו מותקפים וסירבה להישמע פסימית, דרך אגב יש לה מבטא בריטי מלבב.

בקיצור יכול להיות שיש מקום לכמה עשרות סטודנטים שישמרו על דירות פאר וישלמו איזה שהוא שכר דירה סימלי ובתמורה לכך יסכימו להתפנות מהדירה ברגע שיידרשו אך כפי שטענו רבים אין זה פתרון לבעיית המגורים לצעירים.

ברקת עצמו התנגד לרגולציה סטייל דנמרק אך טען כי אולי יש מקום לרגולציה עתידית לגבי סוג הבנייה בעיר שתוודא שייבנו גם דירות המתאימות לצעירים ולא רק לתושבי חוץ עשירים. 

משם יצאתי ב 23:00 לבושה בשכבות של בגדים חמים לסיור של המרכז למצבי חירום של אגף הרווחה שמאתר אנשים חסרי בית ומנסה לעזור להם. חשבתי שאני מכירה את ירושלים אבל בסיור הזה ראיתי אותה בצורה אחרת, בתים הרוסים שנראים כמו מקום טוב לרייב, התגלו כמאורות סמים, גנים ציבוריים שבהם התקינו התושבים מעקות על הספסלים כדי שלא יהיה אפשר לישון עליהם. אני מניחה שאפשר לשמוח שאין יותר מידי הומלסים בירושלים, המרכז למצבי חרום מכיר כ -15 מהם אך כמובן שישנם כאלו שכלל לא מוכרים לרשויות. מסתבר שגם הומלסים נוטים פחות או יותר להישאר במקום אחד וכך עברנו במהלך הסיור בן מקומות המגורים המוכרים שלהם, אם כך אפשר לקרוא לחדר מדרגות, לאוהל באמצע עמק המצלבה או למנהרה ליד התחנה המרכזית.

בסיור היו 2 עובדים סוציאלים מקסימים ומלאי סבלנות, 2 אנשי מהפיקוח העירוני שאמורים לשמש כשומרי ראש במקרה שמשהו משתבש וצלם ידיעות אחרונות שכבר תקופה עורך מעקב אחר הנושא ושלא התבייש לדחוף את המצלמה למקומות הכי כואבים מול זקנה שהסכימה שיצלם אותה אבל לא את החתול שלה.

 
“זולה” מושקעת. זה הכי הרבה שהסכמתי לצלם בשביל לספק את יצר המציצנות שלכם, רוצים עוד תקראו ידיעות

התפקיד שלי התבטא בלסחוב את התרמוס ולנסות לא להפריע יותר מידי. העובדים הסוציאליים הסבירו לי שהומלסים הם אנשים שאיבדו כל אימון באנשים ובמערכת ולכן הם לרוב מסרבים לקבל עזרה שמציעים להם. ואכן פעם אחר פעם סירבו האנשים שפגשתי לקבל תרמוס עם תה חם או אפילו שמיכה. רובם גם מכורים לאלכהול או סמים אך יש בניהם גם כאלו שאיכשהו נפלו בן הכיסאות והפכו לאנשי רפאים שכמעט כולנו מתעלמים מהם.

בעודנו הולכים ליד התחנה המרכזית זיהתה העובדת הסוציאלית זקנה עם שקיות, מישהי שבמוח שלי אפילו לא נרשמה, ובחושיה החדים ידעה לזהות כי מדובר בחסרת בית שהיא לא מכירה. בזהירות הם ניסו לדובב אותה ולהציע לה עזרה כי מסתבר שיש לעיר דרך לעזור לה יותר מתרמוס עם תה ושמיכה. אז למקרה שאתם הופכים למחוסרי דיור דעו שיש בית מחסה בירושלים וגם מעון יום שיקומי והוסטלים אך אתם תצטרכו להסכים שיעזרו לכם כי מסתבר שאין משהו לא חוקי בלהיות חסר בית כל עוד אתה לא פולש לאיזה מקלט. הסיורים האלו נעשים בחורף מידי כמה שבועות אז אם בא לכם להצטרף ולעזור אתם מוזמנים ליצור קשר עם המוקד העירוני 106 ולבקש את המרכז למצבי חירום.  

סוג של עם קשר, התחלתי להגיש פינה ברדיו הר הצופים בתוכנית בוקר של נתנאל אורבך ובת אל מור. בגדול אדבר על הדברים שאתם אמורים לקרוא כאן אבל כשיעלו את זה לאינטרנט אשלח לינק למי שרוצה לשמוע איך אני מנסה לעשות קול רדיופוני. בכל מקרה תוכנית מומלצת ואני רוצה לשלוח אותה לפינדרוס כי דיברו שם היום גם על חג המולד, שיבין שיש בירושלים עוד אוכלוסיות. רדיו 106 יום רביעי בן 9:00 ל 10:00. בלי שום קשר

יום חמישי - מסיבת פלאסטי-פנטסטי: “הכינו את עצמכם לערב פלסטי-פנטסטי, צבעוני, סקסי, הטרו-פרנדלי, במיוחד לסגירת השנה הלועזית” נעמי המוכרת מהתלת ליסטים ופוס פאוור יוצאת בליין עצמאי עם חברים חדשים. כיף מובטח  23:00 בבאסס 10 ₪ עד חצות 30 אחרי ו20 עם בובת פלסטיק.

החל מחצות מתוכנן גם רייב במנהרה של גן סאקר.

יום ראשון-  בבוקר הפגנה חשובה במיוחד, שר התחבורה אמור להגיד מה הוא עושה עם מסקנות הוועדה שקבעה כי האפליה “בקווי המהדרין” היא בניגוד לחוק. 8:30 מול משרד התחבורה זה איפה שהוא באיזור של הכנסת.

המסיבה הכי מוצלחת שהייתה בעת האחרונה נגרמה דווקא בשל סיטואציה קשה ומורכבת שמסמלת את אחד הדברים העצובים בירושלים. תקראו.

ועד התושבים להצלת רחביה הוציא הודעה בזאת הלשון:“דבורה, אם חד-הורית ומורה בתיכון ליד”ה, גרה בבניין כדיירת מוגנת (בדמי מפתח). לפני כשלוש שנים יזם קנה את הבניין ומאז הוא מנסה לגרש אותה, מבלי לפצות אותה כראוי.
מעבר לסיפור של דבורה, הבניין מסמל את התהליכים שעוברים על שכונת רחביה. בבניין הנוכחי 8 דירות ובמקומו אמור לקום בניין יוקרתי ובו 3 דירות בלבד, כל אחת מהן בת שלושה מפלסים (כזכור, העירייה טוענת שבנייה חדשה הכרחית לשם “ציפוף” השכונה…). כל דירה תעלה בין שלושה לארבעה מיליון דולר!
הבית מיועד לשימור, מה שלא הפריע לעירייה להתיר את הריסתו כל עוד “תישמר” החזית. צריך הרבה דמיון בשביל לזהות את החזית הנוכחית של הבניין בתוכנית הבניין המתוכנן.“ 

התושבים החליטו למחות בדרך מקורית במיוחד וארגנו מסיבה המונית בבניין ברחוב רד”ק, ומכאן השם מסיבת ברד”ק, קופירייטינג גאוני לא? כשהגעתי סביבות 21:30 המארגנים נשמעו מאוכזבים ולא ציפו לראות הרבה אנשים. בשלב זה עוד הסתובבו הרבה תושבי שכונה מבוגרים שלא ממש מצאו את עצמם במסיבה. אבל זה נתן למסיבה אווירה חתרנית והזויה עוד יותר.
המסיבה שהייתה מפוזרת על שתי קומות כללה מיצבי אומנות מגניבים במיוחד, חדר שכולו נייר גרוס, תצלומים וציורי קיר שהשתלבו עם החורים בקיר ואווירת החורבן בדירה.

אפילו החדר שלי פחות מבולגן

 לקראת 23:30 התחיל המקום להתמלא ולהתמלא ולהתמלא. המוני פרצופים מוכרים וחברים וותיקים. המארגנים טוענים ש 700 איש הגיעו בסך הכל, הישג מרשים לכל הדעות.

הרעש שמשום מה נחשב למוסיקה שנוגן בקומה העליונה גרם לפיזור לא אחיד במסיבה והמוני אדם גדשו את הקומה הראשונה. צפיפות היתר התחילה לגרום לי לתחושת קלסטרופוביה אז ניסיתי לפלס את דרכי החוצה – לאו דווקא החלטה נכונה. ברגעים שנדחסתי בין המוני האדם תמונות קשות של האסון במועדון ברוסיה צפו להכרתי. “רק שמישהו לא ידליק זיקוק” חשבתי. הפראנויות שלי גם גרמו לי לתהות אם רצפת הדירה החצי הרוסה יכולה להחיל המוני רוקדים קופצים (פלאשבקים לאסון ורסאי?).

עוד לפני שהגיעו המוני אנשים 

בכל מקרה הכל עבר בשלום ומסתבר שאחרי שעזבתי אפילו ניסיונות חוזרים של המשטרה, שהגיעה כיוון שבעלי הבניין הוא כמובן מקושר במיוחד, לא הרסו את המסיבה.
עד עכשיו לא ברור אם המארגנים הצליחו לגייס כסף מהמסיבה החינמית, מה שכן מי שהפעיל את הבר כנראה עשה קופה יפה. בנוסף, לא ברור לי מדוע והכיצד הגיעו כל כך הרבה אנשים למסיבה? האם בגלל שהיא הייתה בחינם? האם הערך המוסף של המחאה הוא שהביא אנשים? או שפשוט חסר מסיבות טובות בירושלים? תשובה תתקבל בברכה. 

בלי שום קשר
ביום ראשון הקרוב נשים וגברים מדליקים נרות בכותל כמחאה על השתלטות הקיצוניות הדתית על האתר הלאומי. פרטים כאן
יום שלישי שמונה בערב בטוביה ובקצה משחקי ילדות והנחות על אלכהול מבית היוצר של תא-עלול ודג מלוח, שזה המקום להגיד להם (ולישראל הס באופן ספציפי) כל הכבוד על כל הדברים שהם עושים בירושלים שיבוא יום ויכתבו בדפי ההיסטוריה. פרטים כאן
אם במקרה מישהו היה במיצב האחרון נגד קווי המהדרין ביום שלישי אשמח לשמוע על זה.

התעוררות ארגנו עוד פאנל הדברות והפעם בנושא שהעסיק אותי כבר רבות, קווי המהדרין. בפעם הקודמת באתי במטרה לא להתעצבן, הפעם כבר באתי במטרה לנסות לעצבן. התמונות באדיבות הפייסבוק של התעוררות

המשתתפים משמאל לימין

יהודה משי–זהב – ממקימי זק”א, כן ההם עם הגופות, המשתייך לעדה החרדית שכולם טוענים שהם הקומץ הבעייתי שעומד מאחורי ההתפרעויות.הרב יעקוב שפירא-  הקים מדרשה לבנות שבה מתקיימים מפגשים הן עם חרדים והן עם, ה’ ישמור, קיבוצניקים.

הרבנית רבקה שמעון –  זאת אומרת אשת איזה שהוא רב כי אין הסמכה לרבנות לאישה, שהיא גם שדכנית ותומכת בקווי המהדרין אך גם בכך שנשים צריכות ליזום כשזה מגיע לעניין מציאת הבעל. אך כנראה שלהתחיל עם גברים באוטובוס זה כבר מוגזם.

נעמי רגן- הסופרת הדתייה אך כבר לא חרדית שכבר צולמה בבלוג זה כיוצאת נגד קווי המהדרין.שחר אילן – סמנכ”ל מחקר והסברה של עמותת חדו”ש לחופש דת ושוויון, כתב בדה מרקר ובעל הבלוג האדיר משגיח כשרות.

את הדיון הנחה שוב שלמה פשקוס הנחמד שהפעם היה קצת יותר מידי נחמד ונתן לפאנליסטים לברבר קצת יותר מידי. הפאנל היה ארוך אז אסתפק בלתאר את שלדעתי מצריך תאור וזה עדיין ארוך. 

• באופן מפליא משי -זהב פתח בכך שאין צורך בקווי המהדרין כי 50 שנה הסתדרו בלעדיהם אך מיד אח”כ עשה הסתה מהירה והתחיל לתקוף את חברי התעוררות שמתנגדים לכל דבר שהוא מן היהדות וזעק שבהכל אשמים השמאלנים. רטוריקן מופלא האיש הזה.

• נעמי רגן הגיבה וטענה כי היא אינה חשודה כמתנגדת לכל דבר מן הדת. וסיפרה סיפור אישי על בריון שצעק עליה כי ישבה מקדימה בקו שהוא ציבורי. רגן הביאה מדבריו של הרב משה פיינשטין שטען שבמרחב הציבורי אין צורך בהפרדה לעומת מקומות דתיים כמו בית כנסת. עוד היא הוסיפה שהחרדים משניאים את הדת.

• רבקה שמעון – לאחר מחיאות הכפיים שזכתה להם רגן פתחה ב”אני מבינה שלא אהיה פופלארית” וזה הדבר היחידי שהיא צדקה בו לאורך דבריה המטופשים עד כדי כאב. היא טענה שמדובר בכבוד האישה וכפי שניבאתי היא העלתה את מטאפורת היהלום, כמו כל בחורה חרדית ששטפו לה את המוח כדי שתחשוב שהיא יהלום שצריך להסתיר אותו. אני לתומי חשבתי שאפריקאים מתים בשביל שאנשים יוכלו להציג יהלומים על גופם. בשלב הזה עוד התאפקתי מלצרוח “את לא יהלום את אישה”

• הרב יעקב שפירא התחכם והעביר דף עם מקורות שלא ממש היה לי כח לקרוא. הוא טען שצריך להתחשב באנשים שרוצים לחיות באווירה של קדושה אך מצד שני, על פי המקור שהביא, הוא טען שלא צריך לכפות את האיסורים האלו על המערכת .

• שחר אילן – הוריד את הכפפות וטען כי מדובר בטרור צניעות והסביר שהאווירה הנינוחה בדיון מטעה ושצריך לשים לדברים האלו קץ. “הכפייה הדתית הופכת לאמצעי דיכוי נגד נשים. לגברים קל להידבר על חשבון הנשים” אמר וקנה אותי. הוא סיפר על ההקצנות האחרונות “בסוכות במאה שערים הכריזו על רחובות נפרדים לגברים ונשים, אישה שהלכה ברחוב הלא נכון הותקפה באמצעות גז מדמיע. רחל עזריה הייתה צריכה צו בית משפט בשביל שיפרסמו את תמונתה על אוטובוס, בבית שמש רגמו בחורה לא צנועה באוטובוס.” אילן טען הבעיה היא לא הקנאים אלא שהציבור החרדי מתיישר לקיצוניים ולאלימים. אילן טען שלא מסכים עם ההושבה של נשים מאחורה וכי היות ואין אלטרנטיבה לנסיעה בקווים שאינם מופרדים כמו הקו מצפת אין אפשרות לפשרה בנושא. הוא הביא סקר של חידו”ש שבו נשאלו  1200 אנשים ו% 72 מהציבור היו בעד לוותר או לצמצם בצורה דרמטית. את הקווי מהדרין. 32% מהנשים החרדיות העזו להגיד לסוקר שהן נגד.

 בשלב זה עבר הדיון לשאלות מהקהלניר פרג קיבל רשות דיבור וסתר את  דיברי ההבל של משי- זהב ובסוף שאל אותו “מה השעה?” וטוב שכך כי אולי זאת שאלה שהוא לא יכול לעשות לה ספין.

 
פרס למי שמזהה אותי

אני שאלתי את השאלה השנייה שפנתה גם היא לאותו הקמב”ץ לשעבר “אני מניחה שאתה לא זוכר אותי. אבל כשהייתי ילדה אבא שלי היה לוקח אותי לאימוני קראטה אצל מוטי לוי בקריית יובל, וגם אתה התאמנת שם. ואישית יצא לעמוד מול ידי הברזל שלך. כמובן שהאימון עצמו היה משותף גם לנשים. השאלה שלי היא האם גם היום היית מתאמן באותה קבוצה עם נשים ואם לא מה השתנה ומדוע הגישה שלך בפרט ושל הציבור החרדי בכלל הקצינה?”
כמובן שיהודה התעלם מהשאלה דקות ארוכות ותקף את שאר הפנאליסטים. לבסוף טען שאין בכלל הקצנה בציבור החרדי. הוא לפחות הודה שהוא התאמן עם בנות ושלא ראה בכך שום בעיה. הינה סקופ!? 

הרבנית רבקה שמעון קשקשה שטויות על כך שבחברה הדתית כבוד האישה נשמר יותר ונעמי רגן סתרה אותה עם סטטיסטיקות על מספר סוטי המין. וטענה מדוע אם החינוך החרדי כל כך טוב צריך להפריד אוטובוסים של חרדים כדי שלא תהיה בהם הטרדה מינית. ואני ממשיכה לטעון שהפתרון הטוב ביותר נגד הטרדות מיניות הוא ללמד את כל הבנות הגנה עצמית בשיטת אל-הלב. 

אייל ביקש את תגובתו של הרב יעקב שפירא שייצג לדעתו את האמצע לכך שלדעתו להגיד ש”אני לא אתערב בקווי מהדרין בשכונות החרדיות זה לא מוסרי כמו להגיד שזה לא מוסרי להתעלם מגבר שמכה את אישתו.”הרב שפירא המשיך לייצג את האמצע ולא להגיד כלום רק טען שיש הרבה כאילו חרדים שרק לובשים בגדים שחורים אך יש כאלו שבאמת ישרים שרוצים לשמור על טוהר העיניים שלהם. כן להסתכל עלי זה מטמא, אבל חשבתי שאני יהלום? 

המנחה שלמה פשקוס – העביר לנושא הבא אך הבטיח “אני בטוח שאותם הדברים יעלו” מה שלא היה מעודד במיוחד ושאל עם מה הם היו עושים אם היו רבני הכותל בעקבות מעצרה של אישה שלבשה טלית בכותל.

 
אולם מרשים לא?

• שחר אילן סיפר במקום זה על השחיתות במינוי של הרב. ובסוף הסביר שהיה מייצר רחבה מעורבת ונותן לכל אישה להתפלל אך שהיא רוצה.

• נעמי רגן – סיפרה שהיו הרבה שינויים לרעה בכותל וגם כשהיא עמדה אחרי המחיצה עדיין העירו לה שהיא לא יכולה לעמוד שם למרות שחיכתה שעתיים כדי לעמוד במקום ולראות את ברכת הכוהנים. היא גם התמרדה נגד המבטא של התפילות בכותל. היא כן יצאה נגד נשות הכותל שלבשו כיפה וטלית.

• רבקה שמעון – התחילה בהופעת הסטנד אפ הטובה שראיתי לאחרונה ואמרה שהיא “לא שמה על הכותל” מאז שעלתה להר הבית. היא ניבאה שהכותל הוא לא רלוונטי ושרק בית המקדש חשוב. בקריאה נרגשת וכמעט אורגזמטית קראה לכולם לעלות להר הבית. אחרי שפשקוס לחץ על תשובה לשאלה היא טענה שמחוץ לרחבה אין בעיה שהמקום יהיה מעורב. האם שם אין סכנה להטרדות מיניות? 

• יהודה משי זהב ליהג שצריך להחזיר את הכותל לתורכים והתחיל להתווכח עם רבקה שמעון כמה זה חמור לעלות להר הבית. מופע קומי משובח.

 
מופע הסטנדאפ הטוב בעיר 

מכאן איכשהו תפסה רבקה שמעון את מרבית הבמה והמשיכה במופע תוך שהיא נכנסת לאקסטזה על כך שכוח האישה הוא ברחם שלה וביכולתה להביא המוני ילדים. היא עברה לטעון שגברים חרדים מציצים כי הם לא גברים חילוניים שיכולים להשיג סקס מתי שהם רוצים ולכן כבוד האישה אצל החילונים נפגע. אני יודעת שזה לא ממש נשמע מצחיק אבל כשזה יוצא מהפה שלה בכזה שכנוע עם מבט של טמטום על פניה אי אפשר שלא להתפוצץ מצחוק, לפחות אני, מה שזיכה אותי לנזיפות מצד הרבנית מה שגרם לי לטעון שיש נשים שנהנות מיחסי מין כמו גברים מה שהיא כנראה לא מבינה.  

שאלת הנאצים הועלתה וקמו מסביב אנשים שהגנו על משי-זהב שלא רק שלא צעק נאצי אלא גם סתם לאנשים שצעקו את הפה. בנוגע לעד איפה אמונה דתית יכולה להביא אותך ומה הגבול טען שפירא שזאת שאלה טובה והאשים את מה שקורה בבית שמש על החוזרים בתשובה.

הסטנדאפיסטית שמעון לקחה את ראשות הדיבור וניסתה להחזיר את הקהל בתשובה. היא נצלה את הדקות האחרונות כדי להטיף בעד ארץ ישראל השלמה ולפרסם את בנה שיושב במעצר. ולבסוף להבין את אלו שחוטפים מכות משוטרים וצועקים נאצים. היא טענה שהיא סובלת מפוסט טראומה מה שיכול להסביר את התנהגותה   שאלה אחרונה שאל אייל מה יקרה אם המצב יהיה הפוך והרוב במדינה יהיה חרדי. תשובתו של משי-זהב גרמה לי להודות על כך שיש לי גם אזרחות זרה. בפה מלא הוא הודה שהוא בעד השתלבות החרדים בכל תחומי החברה כי הם יצטרכו לשלוט על הכל במהרה. ולגבי הסובלנות החרדית הוא טען ש “הכל עניין של אמונה”. הצילו! 

בלי שום קשר ואולי קצת עם
לא עדכנתי לגבי כל המאורעות של הסופ”ש הקודם אם זה מעניין אתכם (ואני מקווה שזה כן) תקראו ביובלוג. כל מיני צעקנים קיצוניים מגיעים לשוק ביום שישי עוד לפני כניסת השבת וצועקים על הסוחרים שם למהר ולסגור את הבאסטה. שבוע שעבר כבר הצליחו להעיף אותם וכנראה שיהיה מעניין גם השבוע לעדכונים. 
יום חמישי עוד מסיבת שכר דירה מבית היוצר של דג מלוח ואגודת הסטודנטים אולי לזאת אצליח להגיע ברחוב גבעון 9.החל משמונה.

הלכתי לראות משחק של בית”ר ירושלים ומהיציע המזרחי גיליתי מה קורה כשהאהובה מאכזבת. תקראו 

הרבה זמן לא חששתי כל כך ממשימה אנתרופולוגית, הרגשתי שאני לחלוטין מחוץ לאזור הנוחות שלי. כיצד לפלפית מתפלפלת שכמותי שראתה אולי חצי משחק כדורגל בחייה תשלב עם אנשים שבדרך כלל לא עוברים סלקציה במועדונים?

הסתמכתי רבות על המדריך שלי יובל, מיובלוג, הבלוג הירושלמי הפוליטי-חברתי שמצליח ליצור דיונים וויכוחים פוריים בקרב קוראיו, ופעלתי במדויק על פי הוראותיו. בלי חולצות ירוקות, אדומות או כחולות, עם צעיף שחור צהוב. לא להתבלבל ולאהוד בטעות את הקבוצה השנייה, לא להיכנס לוויכוחים פוליטיים ואם השופט שורק נגדך השופט תמיד טועה ויש להראות את זה בצעקות רמות כדי להפחיד אותו. האמת, שממש לא הכנתי את עצמי בצורה מספקת, אפילו לא קראתי את הויקיפדיה של הקבוצה וכך נאלצתי להסתפק במידע שיובל סיפר לי וחשבתי שאוכל לזכור: ברוכיאן הוא הסמל של הקבוצה למרות שעשה בלגן כשאמר שישמח אם יהיה שחקן ערבי בקבוצה ונאלץ להתנצל. הרוש הוא השוער שנחשב תותח וצריך להיות בנבחרת ישראל והמאמן, יצחק שום, הוא זבל.


בצבעי הסוואה עם המידע הזה אספתי מהקופה את כרטיס ה”אישה” המוזל שהזמנתי באינטרנט. לא ברור אם מדובר באפליה מתקנת, ניסיון להפחית אלימות במגרש או ניסיון של אוהדי בית”ר להתחיל עם בנות אך נים משלמות חצי מחיר שזה שלושים ומשהו ₪. הגענו למשחק כמעט שעה וחצי לפני שהתחיל, מה שהיה הדבר הנכון לעשות כי הצלחתי להחנות את הרכב בקלות והיינו הראשונים לעמוד בתור הבידוק להיכנס לאולם. הבידוק כלל פשפוש בתיקים ובחורה שעשתה לי מסז’ נעים גם בפנים הירכיים רק חבל שלא הייתה נראית משהו והחרימה לי את הבקבוק מים. לבסוף אחרי בדיקה נוספת נכנסנו והסאגה הטריטוריאלית התחילה.

ביציעה המזרחי המקומות אינם שמורים מראש ולכן צריך להגיע מוקדם ולשריין מקומות גם לכל החברים. השריון נעשה על ידי הנחה של הצעיפים על המושבים, בהחלט סימון נקי יותר ומסריח פחות מהדרך שבה זה נעשה בטבע. עניין הטריטוריאליות גורם למספר דברים מעניינים, לא רק מריבות אלא גם חברויות והכרות עם הקבוצה בטריטוריה הסמוכה שכן הטריטוריות לא משתנות הרבה משבת לשבת. כמו כן כאשר מגיע אדם מבוגר שרוכשים לו כבוד מיד נהוג להציע לו את אחד הכיסאות השמורים. ממה שראיתי המכובדים לרוב מסרבים להצעה הזאת אולי כי בגילם למדו שאין מתנות בחינם. מה שבאמת מוזר בכל העניין הזה הוא שברגע שהמשחק מתחיל כולם נעמדים על הרגליים אז לא ממש ברור מה חשיבות הכיסאות שכן אין שום בעיה לעמוד גם במעברים או במדרגות.

אוהד עם חולצה של ארגון האוהדים הקיצוני - לה פמיליה, אך מסתבר שהיום הם מוכרים חולצות בשביל הכסף אז לא צריך להתרגש

בכל אופן אני מצאתי את עצמי עומדת באגף ה”אשכנזי” של היציע המזרחי. מסביבי היו כמה חרדים, כמה תל אביבים, כמה נשים ואפילו כמה סטודנטים שזיהיתי מהאוניברסיטה. מפתיע. בתחילת המשחק כמובן ששרו את התקווה ואז אוהדים פרסו מעלינו דגל ענק עם סמל הקבוצה, בעקבות הכאוס הרגעי והקלסטרופוביה שהשתלטה עלי הצלחתי איכשהו לחרבש את הצילום של זה. בכל מקרה המשחק התחיל והאוהדים שרו בעיקר שירי אהבה. “אוהב אותך…. בית”ר איתך עד יום מותי”. כפי שיובל הזהיר אותי כן היו כמה שירים בסגנון “שישרף לכם הכפר” אך הרבה האוהדים אינם שרים אותם וגם רוב מי ששר עושה זאת  לדעתי יותר מהתלהבות של פריצת גבולות ה”מותר” מאשר משנאה וגזענות יוקדת אבל לא עשיתי סטטיסטיקות.

בפינה השמאלית, שוטר מפנה מתפרע.

די מהר הצליחה בית”ר להבקיע גול בזכות טוטו תמוז שהוא מסתבר בן של עובדים זרים שאומץ בארץ. הקהל שר לו שירי הערצה וכמעט נמעכתי בהתפרצות השמחה. הגול הוריד הרבה מתח מהקהל והמשחק שהתפתח היה ברובו משעמם למעט כמה רגעים מותחים. הסתכלתי על המעודדים השרופים שבכלל עומדים רוב הזמן עם הגב למשחק והפנים לקהל ומשלהבים אותם בשירים. בהדרגה הבנתי שהאלימות שממנה חששתי היא בעיקר תקשורת אגרסיבית יותר ובעצם סוג של חברית. היוצא מן הכלל היה כאשר שוטרים גררו מהיציע 2 אנשים שהלכו מכות בגלל גרעינים שפגעו לאחד מהם בראש.

המהפך קרה חמש דקות לפני סוף המשחק כשעכו איכשהו בתוך בלגן גדול הצליחו להכניס גול ולהשוות ל 1:1. 20 אוהדי עכו שעד אז קצת ריחמתי עליהם פתאום התחילו לקפוץ באקסטאזה. אצל אוהדי בית”ר היה ניתן לבחון כיצד בשנייה הופכת האהבה לשנאה וכיצד כל ההבטחות  של “לא אנטוש אותך אף פעם ברגעים קשים, לך בית”ר ירושלים נשבעתי אמונים” מתעופפים להם ברוח כשהרגעים הקשים מגיעים.האוהדים התחילו לצעוק בוז לקבוצה ושרו לשחקנים “אין לכם כבוד, אין לכם כבוד” ו “ביזיון”. יש לזכור שכבוד הוא הגביע הקדוש של האוהדים, הוא לחם חוקם, הוא הבסיס שעליו העולם עומד ועכשיו תבינו כמה השיר הזה חמור.מצד שני כמו שאמר לי אחר כך אוהד ותיק “קצת נשבר לי ממה שקורה לקבוצה הזו, היא כל פעם שוברת לי את הלב ואז מתחננת לצ’אנס נוסף”. בקיצור אם אתיימר להיות פרשנית כדורגל לשנייה, כנראה שמשהו בקבוצה הזאת צריך להשתנות, ומהר

בלי שום קשר הבנתי ששבת סביבות 16:00 מתארגנת איזה הפגנת ענק חילונית נגד הטמטום החרדי הקיצוני העכשווי, של להתפרע עד שאינטל לא יפעילו את המפעל בשבת מה שעלול לגרום לכך שלא יפעילו את המפעל כלל. ממה שהבנתי כנראה שלהפגנה הפעם יש  גם מטרה קונקרטית והיא ביטול פטור הארנונה של בחורי הישיבה… מהלך גאוני לדעתי. אז תגיעו לספרא. אם למישהו יש עוד פרטים אשמח לעדכונים.

>

לפני שנה וקצת סיימתי את התואר והמרדף אחד מישהו להעתיק ממנו תרגילים או ללמוד איתו למבחן נגמר. מאז ועד היממה האחרונה לא הסתכלתי אחורה אפילו פעם אחת ובעיקר שמחתי בגורלי כי הצלחתי לסיים את התואר בשלוש שנים בלבד. מה השתנה בעשרים וארבע שעות האחרונות? תקראו (רמז זה קשור להפגנות, אלכוהול ורצונות לברוח לקרקס) 

נתחיל דווקא מהסוף להתחלה. היום השתתפתי בהפגנת סטודנטים מול משרד האוצר. כמאה חמישים סטודנטים שהמשטרה דאגה לדחוס למתחם קטן וצפוף צעקו בהתלהבות סיסמאות דומות לאלו ששמעתי בעבר, וליבי התמלא בנוסטלגיה נעימה.

סטודנט לפילוסופיה שצריך לייבא כמוהו לכל הפגנה שילהב את הקהל בקריאות ” ביבי תתעורר כי החינוך שווה יותר” ואני נזכרתי ב  “אולמרט תתפטר כי החינוך שווה יותר”. האם זה אומר שאת ביבי אוהבים יותר? אני בטוחה שאפשר לעשות איזה תזה. סיסמאות חדשות נשמעו אף הם. החביבה עלי הייתה ללא ספק ” הופה הופה, הופה הופה, רוצים חינוך כמו באירופה”. גם קריאות גנאי כלפי יובל שטייניץ, שר האוצר לא נעדרו “יובל יובל פילוסוף…”  משהו שמתחרז עם זה.

 
השלט המגניב ביותר, של הגבעת רמים כמובן

ציפיתי למצוא דור חדש וצעיר בהפגנה אבל האמת שהכרתי שם רבים וטובים. החל מראש הסגל ניר שביב, שהיה המרצה על ספידים שלי למכניקה, ראש הסגל הזוטר, אורי יעקב שהוא אח של השותפה שלי בשנה א’ ועד למפגינים בעצמם. האמת, שהמסקנה שלי היא שהרבה יותר כיף להפגין בהפגנת סטודנטים כסטודנט.  תחושת השייכות או משהו כזה?

 
אורי יעקב, ניר שביב וכמובן עופר ברקוביץ’

בערב שלפני ההפגנה יצאתי לשוטטות פאבים שבמסגרת רוח חדשה ואגודת הסטודנטים סטודנטים מקבלים הנחות באלכהול. נזכרתי בערגה בשוטטות הראשונה שיצאתי אליה והתבאסתי שאינני זכאית יותר למבצעים. בינינו, אתם לא חושבים שמגיעים הטבות לירושלמים הצעירים שנשארים בעיר אפילו יותר מהסטודנטים שלרוב נוטשים אותה אחרי שלוש שנים? התבאסתי גם כי הפאבים לא באמת השקיעו וכמעט ולא היו הופעות או מסיבות מיוחדות לרגל האירוע. לבסוף הגעתי למסקנה היא שהרבה יותר כיף לצאת להשתכר כשאתה יודע שאתה אמור ללמוד יום למחרת… כיף אסור או משהו כזה?

כמה שעות לפני זה הלכתי לנסות את יכולתי בקבוצת ג’אגלינג בגבעת רם. כמובן שלא היה לי תעודת סטודנט אז נאלצתי להשאיר את הרכב בכניסה לקמפוס ולתפוס טרמפים עד למעונות המרוחקים.

 
קצת קשה לראות את הכדורים אבל הם שם.

הקורדינציה המוגבלת שלי באה לידי ביטוי בניסיוני לתפוס את הכדורים שנגמרו לרוב בריצת אמוק לכל הכיוונים. אחד המשתתפים שהבין שאני לא רצה בכוונה העמיד אותי מול קיר עם האמרה  “עכשיו אין לך לאן לרוץ”. יאמר לזכות הבחור שהוא עשה ג’אגלינג עם יותר כדורים משיכולתי לספור.

הוידאו מסריח כי הוא צולם מסלולארי שלי מישהו


החברה בקבוצה לא מסתפקים בכדורים וזורקים לאוויר גם פינים כאלו של באולינג או מלהטטים במקל ארוך ואף ב דויל סטיקס. חשבתי שניסיוני בלהכות אנשים עם מקל ארוך יעזור לי לעשות בו גם טריקים אך לשווא המשכתי להעיף את המקל לכל הכיוונים בצורה שסיכנה את חיי הפסלים בבית צרפת. לסיכום הגעתי למסקנה שהחלום על בריחה לקרקס כנראה חיוני יותר לסטודנטים, בעיקר אלו שלומדים בגבעת רם, שתהיה להם איזו תקווה לברוח למקום טוב יותר. למי שרוצה להתאמן ימי שלישי בשש בבית צרפת. 

בלי שום קשר: סופ”ש עמוס עומד בפתח.
שישי הקרוב סביבות עשר בשוק רוח חדשה מארגנת כמה שעות התנדבות. אז אם בא לכם להרגיש טוב עם עצמכם שתרמתם לחברה קצת השבוע תבואו… אני אהיה שם אם אצליח לקום בבוקר.
שישי בערב אבנר מארגן עוד ערב משחקים, הפעם בסימן יום שישי ה-13. בהחלט מומלץ ביותר. לפרטים בפייסבוק. ושתדעו שרק בגללו פתחתי פייסבוק.
שבת יש ג’אם של קונטקט אימפרוביזציה בירושלים. 20:30 בסטודיו של ורטיגו ליד החאן.

התלתליסיטים, למי שלא מכיר, ארגנו בשנתיים האחרונות את המסיבות הכי טובות והכי הזויות בעיר. התלתליסטים, למי שלא יודע, נפגשו לראשונה בזכותי ובזכות רותם. לרגל מסיבת הפרידה שלהם, פוסט מיוחד שמוקדש לכמה רגעים היסטוריים. תקראו. 

מעשה שהיה כך היה, לפני כארבע שנים, בימים בהם עוד הייתי מארגנת דברים בירושלים ולא רק כותבת עליהם, ארגנתי יחד עם רותם משחק רמז אינטראקטיבי ברחבי ירושלים. כמובן שלשם כך ניצלנו את מיטב מכרנו וחברנו שהשתתפו כשחקנים\חשודים. אחד מהם היה יעקוב, שאותו הכרתי מריקודי הבוגי והקונטקט ומנוצלת נוספת הייתה נעמי, חברת ילדות של רותם. באותו יום גורלי נפגשו השניים לראשונה והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

  
כן יש להם גם תלתלים

התלתליסטים שאינם זוג במובן המקובל של המילה, אך כפי שאני אוהבת ללהג, הם אופציה לשלישיה, עברו לגור ביחד בדירה מדהימה שהייתה שייכת לכנסייה האתיופית. את המסיבה הראשונה ארגנו בדירתם לפני שנתיים ושבוע ואני הכנתי את הפלייר.

 
מה אתם אומרים?

 המסיבה הייתה הצלחה סבירה אך לא מסחררת. המסיבה השנייה כבר הייתה מטורפת והשלישית כמעט והביאה לתקרית דיפלומטית וכמעט שגרמה להם להיזרק לרחוב.

מאז עברו התלתליסטים לארגן מסיבות במקומות שיש פחות סיכוי להסתבך בהם עם המשטרה (לפחות בדרך כלל) ולעיתים אפילו שיתפו פעולה עם גורמים רשמיים בעירייה. כל מסיבה שלהם אופיינה בנועזות שאין שני לה בירושלים וכנראה אף בארץ. כניסה בחינם למי שמגיע בעירום, ואכן הגיעו! מסיבה קווירית לציבור הרחב, מיצגי אומנות הכוללים דם מזויף ודגים שוחים באמבטיה. אך מלבד הנועזות הייתה בכל מסיבה השקעה טוטאלית החל מהמוסיקה ועד לפריטי התפאורה הקטנים ביותר. התלתליסטים עשו כל שביכולתם להכניס אותנו לעולמם ההזוי והמוטרף וזה עבד נפלא.

דוגמא לאחת ההזויות 



חרף העובדה שרבים רואים בהם סוג של ישות סימביוטית אחת, כמי שהייתה עדה מקרוב אני יכולה להגיד שהאישיות הייחודית של כל אחד מהם לקחה תפקיד חשוב בכל הפקה. בין אם זאת היכולת של נעמי להתחבב על כל מי שהיא פוגשת ולגרום לדברים ההזויים ביותר להראות כיפיים, טבעיים ונטולי פוזה או הפדנטיות על סף אובססיביות של יעקוב לדברים הכי קטנים, איכשהו השילוב בניהם עבד אפילו ששניהם כנראה יעידו שזה לא תמיד היה קל.

כנראה שהמסיבה הגדולה ביותר שלהם הייתה “והעיר שושן נבוכה 2″ שבו בשיתוף עם העירייה הביאו את טרי פוייסן ובעזרת יצירות של אמנים ירושלמים שינו את פני הרחוב, את היצירות ניתן ומומלץ לראות גם היום למי שעובר במקום.




בקיצור, יעקוב החליט שהוא נוסע לחו”ל בלי תאריך חזרה ולכן מארגנים התלתליסטים מסיבה בנושא פרידות. אני באופן אישי מתרגשת ואני ממש לא מתרגשת בקלות. אז לכל מי שאי פעם היה באחת המסיבות בואו להוקיר תודה ולהיפרד יפה לשלום. ולמי שעוד אף פעם לא היה, זאת באמת הזדמנות אחרונה להיות חלק ממשהו שלא יחזור בזמן הקרוב.כולי תקווה שנעמי תדע להחזיק את השלהבת ולא תנטוש אותנו לטובת תל אביב. כן, ירושלים לא תהיה אותו הדבר בלעדיהם. 

בהחלט עם קשר
המסיבה המדוברת תתקיים בבאס ביום שישי בלילה. תגיעו עם תמונות של האקסים כדי להיכנס בפחות כסף. נכון ענק? וכמיטב מסורת התלתליסטים יהיו גם כלובים, וידאו קליפים של מסיבות קודמות ועוד הפתעות.
אם בא לכם להתחמם במסיבה נוספת, ביום חמישי בערב דג מלוח ואגודת הסטודנטים במסיבה שתעזור למישהו לשלם שכר דירה. בדקה האחרונה המסיבה שינתה מיקום ותהיה בחצר ברחוב לינקול 9 ברחביה

ממחאת האופנוענים ועד לדיון בבג”צ בנוגע לאפליית נשים באוטובוסים היה לי יום מעניין אז תקראו. יצאתי הבוקר מתל אביב, אל תשאלו למה, הספקתי לראות את מאות רוכבי האופנוענים נוסעים במהירות של 20 קמ”ש ויוצרים פקק תנועה מטורף. למזלי הצלחתי להגיע לאיילון לפני שהם הגיעו וכך איחרתי רק מעט לעצרת נגד קווי האוטובוסים שבשם ה”מהדרין” דוחקים את הנשים מאוד מקום במרחב הציבור ותוקעים אותן בסוף האוטובוס.  

ההפגנה התקיימה לקראת מה שהיה אמור להיות הכרעת בג”צ בנושא ולצערי הייתה קטנה בהרבה מאותה מחאת אופנוענים. המסקנה המתבקשת היא, שכשזה מגיע לכיס האישי שלנו אנשים אשכרה יקומו מוקדם ויצאו מהבית אבל כשזה מגיע לחופש וזכויות אדם איכשהו אנשים מעדיפים להישאר לישון. לפחות היו יותר אנשים מההפגנה הקודמת שהייתי בה.

 
שלטים מעניינים לא?

 בהפגנה ראיתי את אותם הפרצופים המוכרים, לורה ורטון חברת מועצת מרצ, כמה נציגים של “ירושלמים”, בנות ארגון אל”ה שהוא ארגון סטודנטיאלי למניעת הטרדות וכמובן התשקורת. היו גם 2 שוטרים חביבים שפטפטתי איתם וטענו שההפגנה דווקא ממוקמת במקום טוב מכיוון שבכביש זה עוברים כל חברי הכנסת והשופטים.

מאחורי הקלעים של ההפגנה אחרי ההפגנה נכנסתי בפעם הראשונה בחיי לבית המשפט העליון. כמובן שהשופטים היו בדיוק בהפסקה. אולם המליאה היה הרבה יותר קטן ממה שחשבתי. כשישה עורכי דין ישבו מול שלושה שופטים והספסלים היו גדושים בקהל שבא לצפות במאורע. ועדה שגובשה לצורך בחינת קווי התחבורה הגישה את מסקנותיה והמלצותיה בדו”ח שמן שכנראה לא היה לשופטים ממש כוח לקרוא. לאחר דיון קצרצר השופט החליט שלא להחליט וקבע עוד דיון בעוד כשלושה חודשים שיאפשר לכולם לקרוא את מסקנות הוועדה ולהעיר עליהם כמו גם לנג’ס לשר התחבורה שאמור להחליט אם לקבל את מסקנות הוועדה.

החדשות הטובות הן שהוועדה הסכימה עם העובדות שהציגו המרכז לפלורליזם יהודי בעתירה כי ישנה אפליה וכפייה בקווי ה”המהדרין” וכי אין זה חוקי. החדשות הרעות הן שהוועדה המליצה על בדיקת ניסיון של שנה שבה בחלק מהאוטובוסים תותר עלייה מאחורה והפרדה “מרצון” ושלא בכפייה ובאופן אבסורדי רשימת האוטובוסים הזאת ארוכה יותר מהאוטובוסים שכיום נהוגה בהן אפלייה.

אני ממש לא מבינה הרבה בכל העניין המשפטי אז צילמתי לכם את אחד מעורכי הדין של המרכז לפלורליזם יהודי מסביר את העניין וגם את תגובתה של הסופרת נעמי רגן, שהיא דתייה מן המניין, לגבי דרכי פעולה עתידיות.רק אציין שלמרות שבית המשפט העליון נחשב כמופת מבחינה אדריכלית, אותי זה לא ממש הרשים ובעיקר שמתי לב שיש אקוסטיקה ממש גרועה מה שמסביר את איכות השמע בסרטון הקצר . 

בלי שום קשר: בשבת אחר הצהריים החל מ -16:00 תהיה מכירת בגדים יד שנייה במיה בר (שזה הסינדרום ז”ל לירושלמים הותיקים) , גם אני אהיה שם עם בגדים, ספרים ודברים שבתקווה ימכרו יותר מהקומיקס… יש גם הפתעות בגזרת האלכוהול ונישנושים אז תבואו לבקר. זה לא שיש משהו יותר טוב לעשות בשבת בירושלים.

עוד “יריד אמנים” נפתח ביום שישי בירושלים והחלטתי לבדוק מה בדיוק יש בו. 

האבחנה הראשונה שלי לגבי ירידים שכאלו היא שנוטים לראות שם הרבה אנשים עם ראסטות. אני מניחה שזאת דרך לגיטימית יותר להרוויח קצת כסף מאשר לייצר חשיש.

אניח שרובכם כבר הייתם ביריד “אמנים” כזה או אחר, לרוב מדובר בעיקר על דוכני מכירות של תכשיטים מכוערים (בעיני כל תכשיט הוא מכוער אז אל תיקחו את זה אישית), בגדי מעצבים במחירים מופקעים (240 ₪ לקפוצ’ון שבהחלט הייתי לובשת אבל 240 ₪???) וכל מיני פיצ’יפקס שאני קוראת להם אוספי אבק כי זה כנראה הדבר היחידי שהם טובים בו. ביריד המדובר היו גם כמה דוכנים חביבים שעוד לא יצא לי לראות. בחורה מכרה בובות שהיא סורגת ביד! היא סיפרה כי כל בובה לוקחת לה כעשר שעות של עבודה והיות והיא מוכרת את הבובה ב -190 ₪ בקושי מדובר בסחר מינימום. הצעתי לה להעביר את הייצור לסין שם על פי השמועות אפשר להעביד איזה ילדון עשר שעות ביום ב 1.90. אני מפחדת מהסינים אז לא אומר עליהם עוד דברים רעים.

דוכן נחמד נוסף היה דוכן של בועות סבון ענק שאותם הדגים המוכר. אך היות וייצרתי תרכובות סבון לבועות ענק אגלה לכם כי מדובר בסבון כלים רגיל בתוספת קצת גליצרין שאפשר לקנות בבית מרקחת, אז לקחת על זה 30 ₪ נראה לי קצת מוגזם.

היה גם דוכן ללימוד אנלית בלי מורה, אני לתומי חשבתי שקוראים למוצר הזה טלוויזיה ודוכן שניסה למכור כיפות שחורות ככה”נ ללא הצלחה.

כן אציין לחיוב את האווירה במקום וזאת הודות לאטרקציה המרכזית של אמיר בולצמן שבדרך כלל מסתפק בלנגן על קלידים, אקורדיון, קסילופון ומלודיקה בלהקה הירושלמית החביבה עלי, קיצו. אך למה לנגן על כלים שאפשר לקנות בחנות כשאפשר להמציא כלי נגינה שיהיה רק לך? אולי זאת הסיבה שאמיר פיתח את הביובון המורכב מצינורות ביוב באורכים שונים שעליהם הוא מנגן עם מחבטי פינג פונג. הוא נתן לי לנסות לנגן על הכלי וזאת בהחלט תחושה ממש כיפית להרביץ לצינורות ביוב, קצת כמו המשחק הזה עם התנינים שצריך לדפוק להם על הראש, רק שהכלי מוציא קולות מגניבים בהרבה. לגבי בניית הכלי אמיר סיפר כי זה היה תהליך של ניסיון וטעייה היות ו”הנוסחות הפיסיקאליות לא ממש עבדו”. אני לפתע חטפתי פלאש בק של המעבדה בשנה א’ שבה חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לבדוק מדוע הקול שלנו משתנה כשאנחנו נושמים הליום וניר המסכן נאלץ לחשב תדרי הרמוניות של כל מיני צינורות. 


בקיצור אם בא לכם יום שישי הבא יהיה עוד אחד כזה

בלי שום קשר:למי שיש בעל חיים או סתם מחפש משהו מוזר לעשות, ביום שישי ה30 לחודש החנות “מלך החיות” בקריית יובל חוגגת עשור עם הפנינג מהבוקר שיכלול כמובן גם מבצעים על כל המוצרים. לפרטים תקליקו 

מסתבר שיום הזכרון לרצת רבין בפתח ועריית ירושלים מארגנת כל מיני דברים יחד עם הנוער העובד והלומד שחילקו לי פלייר היום, שלישי בערב “שירים וזוכרים שלום” ורביעי בערב טקס עם ניר ברקת, הכל במתחם כיכר ספרא. 

שבוע שעבר הייתי באינדי נגב וכל העניין של כתיבה והעלאת מידע לאתר בזמן אמת עבד בצורה מדהימה, (אני מודה שהיו לי ספקות) כך שבסוף יצא שכתבתי לא מעט. פוסט אחד שלי כבר זכה לטוקבק עוין שזה תמיד נחמד. פוסט אחר יצא אומנם מצחיק אבל פישלתי בגדול כי לא נשארתי לדקות הסיום של ההופעה שכללו גיטריסט שירד לנגן בתוך הקהל ואחד בקהל שחטף את הגיטרה וניתץ אותה על הרצפה. פוסט שלישי מעמיד אותי בסכנה מצד יוצאי גולני, שעל פי השמועות לא כדאי להתעסק איתם. אמליץ גם על  פוסט מצחיק של גרדה גלזר שקרע אותי מצחוק.

וממש ממש לסיום מסתבר ש”כוכב נולד” הגיע גם למגזר הדתי, הינה פוסטר שראיתי בעיר לגבי תחרות כישרונות ב”פיוט”.

 איכשהו יש לי הרגשה שהכניסה לבנות הייתה אסורה. נכנסתי לאתר ולא היה כתוב מי ניצח אז אם אתם יודעים ספרו.